All

מרי יחיא עומסי היה מחכמי הישוב היהודי ג'רואח שבהרי צאעפאן, ליד מנאכ'ה במרכז תימן, באמצע המאה הי"ט.

הוא מוזכר בספרו של ר' יעקב ספיר, כי בשנת תרי"ט (1859) התארח בביתו של איש החסד מרי יחיא עומיסי, לאחר שפגשו בדרך מסוק אלרבוע - שוק יום רביעי. הוא מתאר אותו כעמוס בתורה ויראת ה' טהורה.

בית הכנסת היה בחצר ביתו, ביתו היה פתוח לרווחה לכל הפליטים והעניים אשר הגיעו עד פת לחם. רבים מהפליטים היו יוצאי צנעא שברחו מחמת הצרות. שמו הטוב הגיע למרחקים והיה חביב אף על המוסלמים. הוא אירח את מרי יחיא, אחיו של הרב הראשי מרי שלמה קארה, כאשר נמלט בשנה זו מצנעא.

מרי יחיא בן שלום עומיסי נולד בעיר רדאע, להערכתי, באמצע המאה י"ט. הוא אביו של מרי יחיא בן מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי לרדאע בדור העלייה לארץ.

הוא שמש ראב"ד בעיר בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים. בספר משיב נפש שכתב בנו, מפורטים שמות הדיינים בעיר מבלי לציין את שנות פעילותם. הוא מופיע בשני הרכבים, ולהערכתי, שימש בהרכב הראשון משנת תרנ"ח (1898) עפ"י הסדר הזה: מרי אהרן שלום, מרי שלום צאלח חתוכא ומרי יחיא עומיסי. בהרכב השני, שלהערכתי, שימש משנת תרע"ג (1913) הוא מוזכר ראשון, ושימש ראב"ד בהרכב הזה: מרי יחיא עומיסי, מרי שלמה חתוכא ומרי צאלח בנימין.

מרי עואץ בן מוסא-משה עומיסי היה דיין בישוב גובאן, מרחק יום הליכה ממזרח לדמת במאה הי"ט.

הוא ידוע ממכתב, אשר שלח לאברהם עתיק מכפר אלקאימה שבמחוז אפל עמר, ובו הוא מזמין אותו לדין תורה בענין הסכסוך שבינו לבין בני דודו. במכתב הוא מבקש פרטים גם על שריפת כל תבואת אברהם עתיק.

מרי שלום עומיסי-מַנִיה היה דיין וראב"ד בעיר רדאע באמצע המאה הי"ט. הוא מופיע ברשימת הדיינים שרשם מרי יחיא עומיסי הרב הראשי של רדאע בדור העלייה. הוא אינו מפרט את השנים, ובהסתמך על הרכבי בית הדין אני מעריך, כי שימש דיין שני בשנים תרי"ג-תרכ"ט (1853-1869), עם ראב"ד מרי סעדיה צ'אהרי ומרי עוץ' שלמה. בשנת תרכ"ט (1869) בערך נפטר מרי סעדיה צ'אהרי, והוא שמש ראב"ד עם מרי עוץ' שלמה ומרי אהרן שלום.

להערכתי, נפטר ברדאע בשנת תרמ"ג (1883), שכן משנה זו שמשו דיינים אחרים בהרכב בית הדין.