All

ר' עואץ היה ראש הקהילה היהודית בשעב שבמחוז ארחב במרכז תימן, עם ר' עמראן בשנים תר"ס-תרס"ב (1902-1900).

ר' יוסף מצ'מוני-חאפדי נלווה לשד"ר הירושלמי ר' חיים פרידמן, שליח ישיבת עץ חיים ובית חולים ביקור חולים בירושלים, שאסף תרומות בתימן בשנים אלו. ר' יוסף כותב בזכרונותיו, כי הגיעו לישוב שעב שבגבול ארחב לצורך איסוף תרומות וגביית חובות, ושני ראשי הקהילה יעצו לו שלא לצאת לישובים נהם ושראע, והם אישית יטפלו בכך. אך ר' יוסף סירב לקבל את עצתם והוכה ונשדד בדרך ע"י שלושה שודדים. הוא כותב עוד, כי היה בצום עשרה בטבת בישוב, ובס"ת שקראו בפרשת "ויחל משה" נפלו שתי טעויות.

מרי עואץ בן אהרן נולד, כנראה, בעיר מועיציריה שבמחוז חוגריה במחצית השניה של המאה הי"ט. הוא נחשב מגדולי המקובלים במחצית הראשונה של המאה העשרים במחוז חוגריה ובדרום תימן.

מרי סעדיה בן אור כותב עליו "שהיה גדול בתורה ובחכמה וביראת שמים, וחכם ואומן במלאכת הצורפות כמו ששמעתי מפי דודו מורו ורבו הרב עמראן מוסא זצ"ל".

התפרנס כאמור מאומנותו כצורף, ועפ"י קטע זה ניתן להסיק, כי מרי סעדיה בן אור לא הכירו באופן אישי.

נפטר, כנראה, בעיר מועציריה במחצית הראשונה של המאה העשרים.

מרי עואץ בן דוד היה מדייני העיר רדאע בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.

הוא שימש בדיינות עם מרי שלום חתוכה, מרי יחיא עומיסי, מרי צאלח בנימין, מרי אהרן בן דוד ומרי שלום מניה. העיר רדאע, היתה העיר השנייה בגדלה בתימן אחרי צנעא ומנתה כ-500,2 יהודים.

הוא ידוע מתוך עדותו של מרי צדוק - צאלח יצהרי. ברשימות הרב הראשי האחרון שהיה בעיר, מרי יחיא עומיסי, יש שינויים וחוסר התאמה ברשימת הדיינים לעומת עדותו.

מרי עואץ בן חיים היה דיין וראב"ד בישוב חרף אלהיגה שבמחוז חוגריה, בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.

הוא שימש בדיינות עם מרי דוד שלום מחרף אלהיגה, ודיין נוסף מרי סולימאן שוכר מהישוב כ'רעסה הסמוכה, שם גר עם שני אחיו היהודים בלבד בישוב מוסלמי. לעתים היו נצרכים לבי"ד שבישוב אלגוירה שבמחוז.

הישוב חרף אלהיגה מנה כשלושים משפחות, שני בתי כנסת פרטיים, האחת בראשותו של מרי עואץ בן חיים והשני בראשות מרי עואץ צ'וראני - בן אור.

הוא שימש גם כאחראי על כספי המס - אלג'זיה לשלטון, כנראה, יחד עם מרי עואץ צ'וראני.

זכה ועלה לארץ בעלייה הגדולה. לא ידוע לי היכן נפטר ומתי.