All

עואץ חסן

מרי עואץ חסן נולד במחצית השניה של המאה הי"ט בישובו גחאף, כנראה, שבדרום תימן.

הוא שימש דיין וראב"ד בישוב בשנת תרע"א (1911). הוא חתום ראשון על התשובות לשאלות הרב קוק, באמצעות שליח העלייה יבניאלי. התשובות מהתאריך יום שלישי כ"ד בטבת תרע"א (1911), ואחריו חתומים מרי מנחם ומרי זכריא.

במכתב נוסף הם כותבים, כי שליחו של יבניאלי הגיע לישוב בכ"ד באב תרע"א וקרא להם לעלות לא"י. במכתב הם מפרטים צ"ז נפשות שעלו לישראל. חתומים על המכתב השני: "ב"ד גחאף, א' עואץ חסן ס"ט, שני לו שלום בן שלום ס"ט, שלישי לו מנחם אהרון". כלומר, מרי שלום בן שלום החליף בבי"ד את מרי זכריא.

עואץ חסן

מרי עואץ חסן היה דיין בישוב נצ'ארי שבמחוז איב בדרום תימן, לא הרחק מהעיר דמת בשנת תרפ"א (1921). הוא כתב גם ספר הלכה העוסק בשחיטה וטרפיות, אותו סיים לכתוב בסיון תרפ"א (1921). בסוף הספר מקאמה בחרוזים, ולהלן מספר שורות:

"נשלם דין שחיטה ובדיקה, בעזרת בורא שמיא וארקא, ונבעי למינה ופרקינן מכל עקא, בזכותא דיוסף צדיקא, ובעגלא ישכר לן פריקא, וירמי חטאן לימא עמיקא, וישזבינון מכל סנאה ומעיקא, וירווח לן ממסכינותא ודוחקא... וכען בזמנא דא הוא ספרא דא בשלמותא, שלהי ירחא דענו (ענ"ו בגמטריה סיון) שתא תרפ"א (1921) ליצירתא".

נפטר בישוב נצ'ארי, כנראה, לאחר שנת תרפ"א (1921).

עואץ בן יוסף

מרי עואץ בן יוסף היה מחכמי הישוב חדאד שליד העיר דמת בשנת תרצ"ו (1936). יחד עמו בהנהגה היה מרי יוסף בן עואץ.

הם מוזכרים בהקשר לפולמוס שהיה עקב מום שנפל בעגל בכור. בי"ד של העיר דמת פסק שהמום אינו פוסלו, רבני הישוב חדאד נמנעו מלפסוק, ואילו מרי בנימין שוכר גמליאלי, מרי קהילה מעזבה (אבי כותב הספר) פסק, שהמום פוסל את העגל, ואף עשה מעשה ושחט את העגל.

עואץ בן יחיא

מרי עואץ בן יחיא היה מנהיג, כנראה, באחד הישובים בשנת תרל"ד (1874). לא ידוע מקומו. הוא חתום על שטר חוב ואחריו חתום ר' חסן בן סעיד. שטר החוב ניתן לנצ'רה בת מעוצ'ה ציד. יתכן והם חתמו בתור עדים ולא כמנהיגים.

עואץ בן יחיא

מרי עואץ בן יחיא היה דיין בעיר דמת במחצית השנייה של המאה הי"ט, משנת תרל"ד (1874) עד שנת תרמ"ט (1889).

הוא חתום על מספר פסקי דין בעיר בשנים אלו. ביום ראשון, ד' באלול תרל"ה (1875) הוא חתום בנושא תקנות בין שכנים בענין יורשי מתנא דאוד אלעטואר. בשנת תר"מ (1880) הוא חתום לאחר הדיין מרי יוסף בן יוסף חשישי, ובשנת תרמ"ט (1889) הוא חתום לבד על שטר העוסק במכירת בית.

נפטר, כנראה, בעיר דמת לאחר שנת תרמ"ט (1889).

עואץ בן מנצור

ר' עואץ בן מנצור העתיק את הספר מקור חיים במאה הי"ט עפ"י הערכה. לא ידוע זמנו המדוייק ומקומו.

בכה"י ל"ז דפים. את הספר חבר מהרי"ץ בן יעקב לפני שנת תרי"ט (1859), שנה בה נפטר. לפי זה, מסתבר, כי את הספר העתיק ר' עואץ בן מנצור במחצית השניה של המאה הי"ט. בסוף כה"י קמעות וסגולות בכתיבה.

בקולופון כתוב:

"כתיבת ידיע אני... עוץ בן מנצור יצ"ו".

עואץ בן מתנא סעיד

מרי עואץ בן מתנא סעיד נולד בסוף המאה הי"ט.

הוא הוסמך לרב העיר ביום רביעי ז' בתשרי תרפ"ז (1926) ע"י הרב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי. בכתב ההסמכה כתוב, כי הוא שמש ממלא מקום אביו ברבנות העיר עוד קודם להסמכתו, וכי הוסמך לרב העיר לאחר ששהה עם מרי יחיא יצחק למעלה מחודש ימים, בהם התרשם מהתאמתו לתפקיד.

בח"י במרחשון תרצ"א (1930) הוסמך שוב לרבנות ע"י בי"ד של העיר עדן. חתומים: מרי יצחק בן מרי יצחק כהן ומרי שלום יעקוב מנחם.

עואץ בן שלום

ר' עואץ בן שלום העתיק סידור תפילה במאה הי"ט עפ"י הערכה. לא ידועה שנת העתקה ומקומו, ולהערכתי חי באזור רדאע.

בכה"י קמ"ג דפים. הסידור כולל את התפילות לחגים שבועות, סוכות ושמחת תורה, ונכתב במימון ר' סעיד בן צאלח עזאני. משפחת עזאני היתה נפוצה בעיר רדאע, ומקורה באזור אנס, ולכן מסתבר, כי אף סופר זה חי באזור זה.

בקולופון כתוב:

"נכתבה על שם... סעיד בן צאלח בן סעיד בן דאוד המכונה אלעזאני צ"ו... והכותב... עואץ סאלם יש"ל ס"ט".

עואץ שלום

מרי עואץ שלום היה ראש השוחטים בעדן בשנת תרצ"ח (1939). הוא הסמיך לשחיטה בשנה זו את מרי סעדיה חוזה, מחבר הספר החשוב ביותר על יהודי שרעב ומרי שלם שבזי.

יתכן והוא מרי עואץ בן שלום זכריה, אשר הגיע לעדן מהעיר ביצ'א, ולכן היו שכינוהו גם בידאני. יש שקראו לו מרי עואץ שלום ע"ש אביו, יש שקראו לו מרי עואץ בידאני ע"ש עירו. יתכן ומדובר בחכם אחד.

עואץ, שלמה

מרי שלמה עואץ נולד בעיר רדאע בתחילת המאה הי"ט כנראה. הוא שמש דיין שלישי בשנת תרי"ג (1853), להערכתי, עם ראב"ד מרי סעדיה צ'אהרי ומרי שלום עומיסי-מניה.

הוא האריך ימים, כנראה, וברשימת חברי בית דין שמו מופיע בשלושה הרכבים. בהרכב נוסף, להערכתי, משנת תרכ"ח (1868) הוא מוזכר כדיין שני עם מרי שלום עומיסי-מניה ראב"ד, ומרי אהרן שלום. בהרכב נוסף משנת תרמ"ג (1883) להערכתי, הוא מוזכר כדיין ראשון ושמש ראב"ד בחברת מרי אהרן שלום.

הוא מוזכר אצל ר' יעקב ספיר, שביקר בתימן בשנת תרי"ט (1859), כראש הקהילה היהודית ברדאע, ויצג את הקהילה כלפי השלטון.

Pages

Subscribe to All