All

סיאני, יחיא בן אברהם

מרי יחיא בן אברהם סיאני היה מחכמי צנעא במאה הי"ח-י"ט. הוא כתב חידושים וליקוטים לתורה. הוא הזמין את העתקת חומש עם תרגום אונקלוס ותפסיר רס"ג בפורמט גדול מר' משה בן יוסף הלוי מצנעא, וביקש ממנו שישאיר חלל גדול בשולי הדפים כדי שיוכל לכתוב את ליקוטיו ודרשותיו לתורה.

ר' משה הלוי סיים להעתיק את התורה בשנת תקע"ב (1812), וא"כ, החל את כתיבת חידושיו לתורה לא לפני שנה זו. עפ"י דברי מרי יחיא סיאני הוא עסק בחיבורו שלוש שנים, ולהערכתי, עסק בחיבור ספרו בין שנת תקע"ב (1812) לשנת תקע"ה (1815).

סיאני, יצחק בן דוד

ר' יצחק בן דוד סיאני העתיק סידור במאה הי"ח עפ"י הערכה. לא ידועה שנת ההעתקה ומקומו.

בכה"י כ"ד דפים, ויתכן כי העתיק חלק מסידור. כה"י כולל הגדה של פסח עם פירוש בערבית כולל תפילות החגים עד לעצרת. בשולי הדפים פירושים קצרים.

בסוף ההגדה דף 16א' כתוב:

"פירוש אלהגדה... והכותב יצחק נר"ו ב"ר דוד בר סעדיה הידוע אלסייאני".

סיאני, כמוסי יחיא בן יהודה*

מרי כמוסי יחיא בן יהודה סיאני היה חכם במאה הי"ט, ואולי חי במרכז תימן.

שמו ידוע לי מתוך כתב יד שנכתב במאה הי"ט, והוא קובץ חיבורים העוסק בנושאים שונים. בקובץ שמועות והלכות בשמו של ראב"ד מרי יוסף קארה, שהיה הרב הראשי במחצית הראשונה של המאה הי"ט "שנתאכסן אצלינו". עפ"י זה, מי שרשם את ההלכות בשמו, חי במרכז תימן אך לא בצנעא. בין ההלכות והשמועות הוא מזכיר את מרי יחיא סיאני שקבע כלל בראשי תיבות, סימנים וכללים האהובים ביותר על יהודי תימן, ורבים עד היום משתמשים בכללים אלו תדיר.

הכלל הוא:

סיאני, מעוצ'ה בן אברהם

ר' מעוצ'ה בן אברהם סיאני העתיק דיואן במאה הי"ט- כ'. לא ידוע זמנו המדויק ומקומו.

בכה"י נ"ב דפים.

בקולופון דף 52ב' כתוב:

"הצעיר מעוצ'ה בן מ"ו אברהם סייאני יהי שמו לעולם".

סיאני, עוצ'ה-עודד בן יוסף,

מרי עוצ'ה-עודד בן יוסף סיאני היה מחכמי אחד הישובים שליד חג'בה שבדרום תימן. הוא ידוע לי מתוך כתב הסמכה לשחיטה שהעניק ל"תלמיד הטוב מעוצ'ה בן סלימאן דאוד ממאתא חג'בה" - הוא מחבר הספר ליקוטי רפאלי*.

כתב ההסמכה ניתן ביום שלישי, ט"ז בכסלו שנת ברמ"ח לשטרות (תרצ"ח - 1937). מהמילים "ממאתא חג'בה", משמע, שמרי עודד סיאני לא חי בישוב חג'בה אלא באחד הישובים באזור.

סיבהי, שלום בן סעדיה*

מרי שלום בן סעדיה סיבהי נולד בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים בכפר חצ'ר שבמחוז כ'ולאן במרכז תימן. המצב הכלכלי של המשפחה היה טוב, ועסקה בחקלאות ובמסחר. למד שחיטה בכפרו אצל מרי יחיא שחב. הוסמך לשחיטה ולרבנות בצנעא ע"י הרב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי. הוא ושני אחיו, יוסף וסעדיה, עסקו רבות בהצלת יתומים מהשמד ובהברחתם מאזור הסכנה.

בשנת תרפ"ט (1929) נסע עם משפחתו לעדן במטרה לעלות לא"י, אך בעדן נמנעה עלייתו לארץ ע"י הבריטים בטענה כי הוא מבוגר מדי. רק באלול תר"צ (1930/9/25) זכה ועלה לא"י. התיישב במושבה ראשון לציון ושימש רב ומנהיג במושבה.

סמחי, חיים

ר' חיים סמחי העתיק חלק מקובץ שנכתב בישוב אלהג'ר שבמחוז חידאן, בצפון הרחוק של תימן במאה הי"ט-כ'.

הקובץ עוסק בנושאים שונים ונכתב ע"י אישים שונים. בקובץ שפ"ז דפים ובו: שו"ת בנושאי קדושין וגירושין, תפילות השכבה, מדרשים, לוחות שנים, אסטרולוגיה ועוד.

השמות המוזכרים בקובץ הם: מרי שלום מנצורה, מרי דוד בן צאלח הלוי - מנהיג יהודי אלהג'ר בזמנו ובעירו, ומרי סעדיה בן חסדאי. התאריכים המוזכרים הם שנת תרל"ב (1872) ושנת תרס"ח (1908) ועוד.

בקובץ כתוב בדף 355א':

"העתיק אותו החכם... מו' חיים אלסמחי יצ"ו".

סמין, שלמה בן שלום

ר' שלמה בן שלום סמין העתיק את ספר ההפטריות בשנת תק"צ (1830) בישוב שנבאן מואדי אלסקאתין. בכה"י קמ"ו דפים, עם תרגום יב"ע לאחר כל פסוק. כה"י הועתק ע"י שני סופרים: ר' שלמה סמין ור' דוד בן שלום, כפי שכתוב בקולופון בדף 146א'. השלמת הכתיבה ביום חמישי, ה' בסיון שנה זו, שנה בה נפטר אביו. נכתב במימון האחים בני משה אבדר. בזמן הכתיבה היה בגלות.

בקולופון דף 146ב': '

סנג'אב, שלום בן סעדיה

ר' שלום בן סעדיה סנג'אב היה נשיא יהודי העיר רדאע במחצית השנייה של המאה הי"ח. העיר רדאע הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בתימן, ובמאות השנים האחרונות הייתה שנייה לצנעא. הוא היה סוחר אמיד שעסקיו נוהלו ע"י מספר סוכנים. הוא ניהל מחזור כספים גדול, ונשא בהוצאות הגדולות של המס שהוטל על הקהילה היהודית. הוא שילם את המס במשך ארבעה חודשים עד שאסף את המס מהציבור. הוא מונה גם להיות גובה המס מהיבול החקלאי של המוסלמים, מינוי נדיר ביותר בתימן.

Pages

Subscribe to All