All

ר' יוסף בן שלום מעסגי העתיק את התורה במאה הט"ז- י"ז עפ"י הערכה. לא ידועה שנת העתקה ומקומו.

בכה"י קי"ט דפים. כה"י מתחיל מבראשית א, ח, עם ניקוד, טעמים, מסורה קטנה וגדולה, תרגום אונקלוס ותפסיר רס"ג לאחר כל פסוק. חסרים דפים.

בקולופון המקורי כתוב:

"נכתב... ע"י הצעיר... יוסף ברבי שלום זלה"ה המכונה אלמעסג'...".

בקולופון נוסף הקרוע בחלקו כתוב:

"...בן שלמה, נקדתי מקצת בזה החומש, ובחומש אלה הדברים".

מרי יחיא מפצ'לי ומרי יחיא שרארה היו שני המנהיגים של הקהילה היהודית בעיירה אלמדיד שבמחוז נהם במרכז תימן מצפון מזרח לצנעא, בתחילת המאה העשרים.

בעשרות שנים שלפני העלייה הגדולה לארץ הייתה הקהילה מן הגדולות בתימן, כמאה משפחות, ארבעה בתי כנסת ושלוש מקוואות.

הוא היה דרשן מעולה, ונהג לדרוש באריכות. הרבה לעסוק בתורת הסוד. נהג לעלות לצנעא מידי פעם, והתחבב על מרי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי. תקופה מסוימת חי בעיר צעדה, בצפון הרחוק של תימן.

חי בעיר עדן כמו כל נגידי תימן בתקופה זו, בה פרח המסחר הבינלאומי להודו דרך עדן. הוא החליף בתפקיד את הנגיד חלפון בן מצ'מון בן יפת, אשר נפטר בעדן בחודש מרחשון ד'תתקצ"ג (1172), וא"כ, מסתבר, כי בשנה זו מונה להיות נגיד תימן.

המשורר הספרדי ר' יהודה אלחריזי הקדיש לו עותק מספרו התחכמוני, והדבר מראה על הקשרים האישיים שהיו ביניהם, ועל תרומת הנגיד לר' יהודה אלחריזי.

מרי משה מצ'מון נולד בישוב אלקארה מדרום לעיר צנעא בשנת תר"ס (1900) בערך. הוא שימש רב הקהילה היהודית בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.

הישוב היהודי שכן מחוץ לישוב המוסלמי, ובשנים שלפני העלייה לארץ מנתה הקהילה כחמש עשרה משפחות. הישוב שימש כמקום הבראה לגדולי חכמי צנעא. מרי יחיא אביץ', מרי שלום קורח ומרי שלום גמליאל ואחרים היו מגיעים כל שנה לישוב כדי לנוח. המצב בקהילה היה טוב. היהודים היו סוחרים, אורגים, נפחים וכדומה. לא היו משלמים מס למוסלמים, בשונה מהמצב ברוב תימן. היחס עם המוסלמים היה טוב באופן יחסי.