All

בְרַאן

באתר העתיקות בראן, הנמצא ליד הכפר מלח בנפת נהם, מצא המשכיל ר' חיים חבשוש, גיא ובו כתובות אחדות בצלע ההר בצבע אדום. הוא מצא באזור מקום בתוך האדמה, שם חיים אנשים, ואשר הוה את הבניינים הקדמונים העשויים מאבנים חמיריות גדולות וחתוכות כמו סבון.

משמע, שבמקום חיו יהודים קדמונים, מתקופת חמיאר, מאה החמישית והשישית לספירה.

בְרַאע

באזור ההר בראע, האזור שבין נפת חראז וחודידה וחוף הים, היו מספר כפרים בהם חיו יהודים.

האזור מוזכר ברשימת הישובים אליהם הגיעו השפעתו של משיח השקר, יוסף עבד האל, בשנת תרנ"ג-1893.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים, בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), כתוב, כי יהודי האזור תרמו פעמיים. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות, כיון שהישוב מוזכר בחלק של המאזן הכספי, ולא בחלק של רשימות התורמים.

בַרַאקִיש

במסגרת מסע העתקת כתובות עתיקות, בצפון מזרח תימן בשנת תר"ל-1870, יחד עם יוסף הלוי, מצא המשכיל ר' חיים חבשוש חורבות בישוב בראקיש. חבשוש כתב בספרו, כי לא רצה להסתכן במקום שאינו מוכר לו, ולכן ביקש משלום צעדי שילווהו, בהיותו סוחר, והבדווים באזור היו לקוחותיו. הוא העתיק במקום קנ"ד כתובות שבאיות עתיקות, וכן מצא בית קברות מוסלמי, ובצדו בית קברות יהודי. רוב המצבות נותרו במקום, ועל המצבות נכתב בעברית ובארמית שמות נפטרים, תופעה לא מקובלת בתימן בדורות האחרונים. את זמן בניית המצבות העריך חבשוש כארבע מאות שנה לפניו, דהיינו, סוף המאה הט"ו.

בְרַאר

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שתי משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יצחק כ'ועי שלוש ריאל ושלום כ'ועי שתרם אף הוא שלוש ריאל.

בְרַדוּן

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שש עשרה משפחות בערך.

בַרְהַאן

הכפר נמצא על ציר הנסיעה לעיר ד'מאר.

בתחילת המאה העשרים חי בכפר יהודי אחד בשם יחיא אברהם, אשר היה עשיר גדול, ובבעלותו היה צאן רב ובקר. הוא ידוע מספרו של ר' יחיא צברי, אשר סייר ברחבי תימן בתקופה זו. הוא כתב, כי הגיע סמוך לשבת אל הכפר, אך הוא סירב לארח אותו בביתו, והוא נאלץ לישון בחורבה. בשבת בבוקר בתו של יחיא אברהם נפלה מראש ההר ומתה, ואף פרתו החביבה נפלה ומתה. כאשר באו לנחם את יחיא אברהם, אמרו לו שזהו עונש משמים על שלא הכניס אורחים. היתה ליחיא אברהם בת נוספת.

בַרַט

באזור חיו מוסלמים משבט דו אחמד. בנפת ברט היו הכפרים הבאים: מודאן, סוק אלענאן, עואן, כיואן ועוד. בין ברט לחידאן היו הישובים הבאים: מודאן עשרים ושתיים משפחות, מחתוייה שלוש עשרה משפחות, ואשרג שתי משפחות יהודיות. בין ברט לצעדה היו הישובים הבאים: עוצלה שתי משפחות, אסרעה משפחה אחת ורגוזה שלושים ושתים משפחות.

מצאתי הגדה של פסח, אשר נכתבה בברט במאה הי"ט, ממנה ניתן ללמוד, כי את הכתיבה מימנו האחים דוד יוסף וסעיד בני חי' יצחק אללבי. תוכן מנהגי ההגדה כמו סידור מהרי"ץ, דהיינו, נוסח המכונה בלדי. לא ידוע שם הסופר.

בקולופון כתוב:

בריכת הרומח

בריכת הרומח הוא שם מקום המזוהה עם המקום בו נקברה הצדקת שמעה, בתו של המשורר הלאומי מרי שלום שבזי. מסופר, כי פעם הלך מרי שלום ובנו מרי שמעון, לימים ראב"ד, אל בריכת הרומח, ושם ישבו ולמדו תורה הלכות מקוואות, ומרי שמעון דייק בחישוב כמות המים שהיה בבריכה.

בְרִיקה

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר משפחה אחת או שתי משפחות יהודיות, משפחתו של מרי סאלם סייכהי. כמעט כל תושבי הכפר היו מוסלמים.

עפ"י עדות יהודה בשארי מנתניה, מרי סאלם ומשפחתו עזבו את הכפר כשלושים שנה לפני העלייה הגדולה לארץ.

בַּשַאר

הכפר בשאר נחשב לראש גלות, דהיינו, מקום בו התיישבו הגולים מיהודה וירושלים לראשונה כאשר הגיעו לתימן. יש גרסה האומרת, כי מקור המלה בשאר מהמלה בערבית "בשארה", כלומר, מהישוב בשאר אשר היה קיים לפני המלחמה של צבא מוחמד.

Pages

Subscribe to All