All

באזור ההר בראע, האזור שבין נפת חראז וחודידה וחוף הים, היו מספר כפרים בהם חיו יהודים.

האזור מוזכר ברשימת הישובים אליהם הגיעו השפעתו של משיח השקר, יוסף עבד האל, בשנת תרנ"ג-1893.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים, בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), כתוב, כי יהודי האזור תרמו פעמיים. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות, כיון שהישוב מוזכר בחלק של המאזן הכספי, ולא בחלק של רשימות התורמים.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שתי משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יצחק כ'ועי שלוש ריאל ושלום כ'ועי שתרם אף הוא שלוש ריאל.

הכפר נמצא על ציר הנסיעה לעיר ד'מאר.

בתחילת המאה העשרים חי בכפר יהודי אחד בשם יחיא אברהם, אשר היה עשיר גדול, ובבעלותו היה צאן רב ובקר. הוא ידוע מספרו של ר' יחיא צברי, אשר סייר ברחבי תימן בתקופה זו. הוא כתב, כי הגיע סמוך לשבת אל הכפר, אך הוא סירב לארח אותו בביתו, והוא נאלץ לישון בחורבה. בשבת בבוקר בתו של יחיא אברהם נפלה מראש ההר ומתה, ואף פרתו החביבה נפלה ומתה. כאשר באו לנחם את יחיא אברהם, אמרו לו שזהו עונש משמים על שלא הכניס אורחים. היתה ליחיא אברהם בת נוספת.

בריכת הרומח הוא שם מקום המזוהה עם המקום בו נקברה הצדקת שמעה, בתו של המשורר הלאומי מרי שלום שבזי. מסופר, כי פעם הלך מרי שלום ובנו מרי שמעון, לימים ראב"ד, אל בריכת הרומח, ושם ישבו ולמדו תורה הלכות מקוואות, ומרי שמעון דייק בחישוב כמות המים שהיה בבריכה.