All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע לי גודל הקהילה ושם המשפחות.

לאחר העלייה הגדולה לארץ בשנים תש"ט-תש"י (1949- 1950) נותרו יהודים במקום. במכתב ששלח ישראל ישעיהו אל מחלקת העלייה של הסוכנות בשנת תשי"ג- 18/12/1952, הוא מפרט מספר מכתבים שקיבל מאזורים שונים בתימן. אחד המכתבים נשלח על ידי ר' מנחם מחפוד, שמש בית הכנסת הגדול בעדן, מט' במרחשון תשי"ג, ושם כתוב כי נותרו 666 יהודים בכפרים הבאים: רגום, ער, בני שאב, בני עואם, ועוד. בישוב אצ'בור נותרו 268 יהודים, ובכפרים שממערב לצנעא 398 יהודים.

הכפר בני שמסן ידוע לי ממכתב של מנהיגי הקהילות בנפת בעדאן, אשר בקשו סיוע לתשלום למורים וסיוע לנזקקים. המכתב מהתאריך ח"י בכסלו תש"ו-1946, וחתומים עליו: "כה דברי המעתירים בעד כל יודי (יהודי) פלך בעדאן: שלמה בן סעיד בית דין אלעוזלה, חסן בן חסן עותמה, והב יוסף בני שמסן, דאוד בן דאוד אריה, חסן סעיד מסורי... המעתיר בעד כולם ראובן בן מ"ן עודד בי"ד אלנצ'ארי".

במכתב מכ' באדר א' תש"ו (1/2/46) כתב חיים צדוק, פעיל עלייה, כי העביר תשלומים למורים בישובים שונים בתימן, ובן היתר סכום של חמש ריאל לר' שלמה סעיד מבני שמסן. סך כל הסיוע הסתכם במאה וחמישים ריאל.

סמוך לעלייה הגדלה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע לי מיקום הכפר, גודל הקהילה ושם המשפחות.

ישנה מסורת, כי בישוב קיים באר מים אשר חפר מרי שלום שבזי, ואשר כונתה בפי הערבים "ביר אליהוד". באר המים היה ציבורי לכל דכפין, וכאשר הנהרות באזור התייבשו, היו הנשים טובלות בבאר זו. נסים רבים קשורים לבאר זו, ואחד מהם, שמוסלמים התנכלו לטבילת הנשים, וכאשר ארבו להן באחת הפעמים, התייבשו המוסלמים במקומם בלי אפשרות להניע את אבריהם.