הכפר חרף אלהיגה נמצא באזור בני יוסף, ולעיתים בני יוסף הוא גם שמו של הכפר חרף אלהיגה. עיין ערך.
לדברי זקנים מיוצאי בני יוסף, מקור השם הוא בשבטים אשר כבשו את האזור מידי שבטים אחרים, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. מואדי יהודיה הסמוך לכפר, היו מביאים משולשים, אתרוגים ולימונים.
שליח העלייה יוסף צדוק כתב בספרו, כי בזמן העלייה הגדולה לארץ, בחודש אב תש"י-1950, כמאתיים נפש מבני הקהילה נתקעו בדאר סעיד בדרכם לעדן. ואולי מדובר ביהודי הכפר שבנפת נאצ'רה ממחוז ירים.
הכפר בני כאטב נמצא ליד העיר מנאכ'ה, הישוב המרכזי בנפת חראז, סמוך לעלייה הגדולה. במקום היתה קהילה יהודית עד לרעב הכבד שהיה בתימן בשנת תרס"ה- 1905. ברעב מתו יהודים רבים, והנותרים עברו לישובים אחרים.
הכפר בני מורר ידוע לי בהקשר למרי חיים בן אברהם שרעבי, רב אזורי של מטה יהודה. הוא נולד בשנת תרפ"א-1921, וביום ראשון ג' באדר ברמ"ח-תרצ"ז- 1937 הוא הוסמך לשוחט ורב אזורי לכפרים הבאים: בני קובר, בני מורר, בני סומע, נואזה ועוד. החכמים שהסמיכוהו: מרי חיים בורה, מרי משה בורה, מרי מוסא כלף, מרי סעיד עמראן, והצטרף אליהם מרי שלום מחפוץ', שליח בית דין צנעא.
בני מטר היא נפה במחוז צנעא. להלן שמות הישובים הנמצאים בנפה: ארדם, בית בוס, בית מאוגן, בית מהדם, בית נעם, בית רדם, בקלאן, דאיאן, ואדי, וקש, חאפד, חצ'ר, חרף, כ'מיס, לדאן, לולוה, מדאין, מוגמה, מסייב, מפחק, נש, רבע, רייען, ועוד.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926), כתוב, כי בכפר חי יחיא סלימאן מימוני, אשר תרם ריאל אחת.
במרחק של עשר ק"מ מבני עומר לכוון צפון מערב, נמצא מגדל ענק-חגרת בני מקירין, הנמצא בראש הר-גבל בני מקירין, המשקיף על כל סביביו. המקום לא היה מיושב, למרות שהיה יפה. הגויים לא גרו שם באמרם, שיש במקום רוח רפאים.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו, כנראה, יהודים באזור.
