All

בִּיר תְ'לֵא

הישוב ביר ת'לא ידוע לי מגט אשר נכתב בשנת תל"ט- 1679 בישוב ביר ת'לא. שם הישוב: ביר אלת'לא-באר ת'לא, מלמד אולי, כי מדובר בישוב ליד באר המים בישוב ת'לא, מצפון מערב לצנעא.

הגט קרוע בחלקו, ולא ניתן לדעת מהחלק שנותר את שם הבעל ושם האשה. מהחלק שנותר ניתן ללמוד, כי חתומים על הגט ר' זכריה בן סעיד ור' אברהם בן יוסף מנהיגי הקהילה, כנראה.

בֵּירַא

העיר אלבירא ממוקמת מספר ק"מ מדרום לישוב סנואן. העיר נחרבה על ידי פורעים ערבים בליל שבת בחודש תמוז בשנת בל"ז-תפ"ו-1726. הפורעים טבחו ביהודים, שרפו את העיר, ואת הנותרים לקחו בשבי. הטבח היה מקנאת הערבים על עשרם של היהודים. בפי ערביי האזור מכונה המקום "כ'רבת אליהוד", משמע, שבעיר חיו יהודים בלבד.

מחורבות העיר ניתן להעריך, כי בישוב היו כשישים בתים, יסודות הבתים היו בנויות מאבנים שחורות מפוארות-אבני בזלת. תושבי האזור ראו כעונש על מעשי הפורעים את מיתת 9000 נפש בערך מתושבי הכפר בתוך חודש ימים, ואף הכפרים באזור חרבים עד היום.

בֵּית אַנְעַם

הכפר בית אנעם ידוע לי מכתב יד משנת רס"ז-1507. נראה, כי הכוונה לכפר בית אנעם הנמצא בנפת כ'ולאן.

כתב היד הוא ספר ההלכות של הרמב"ם, מדע-ספר תורה, אשר כתב הסופר ר' סעדיה בן אברהם הלוי, וסיים ביום שישי י"ט בשבט אתתי"ח-רס"ז-1507. נכתב לשמוש אישי.

בקולופון בדף 165 כתוב:

שלים בסייעתא דשמיא בששה בשבא דהוא תשעה עשר יומין בירח שבט שנת אלפא ותמני מאה ותמני עסר שנין לשטרות, במאתא בית אנעם, יהא סימן טוב על מריה דכתב יתיה ליה לנפשיה הוא סעדיה בן אברהם בן סעדיה בן מעודד הלוי, יזכה למהגיה ביה וזרעיה ו(זרע) זרעיה אנ"ס כדכת' לא ימוש הספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה...

בֵּית אַנַש

ידועים בתימן שני ישובים בעלי שם דומה או זהה. הישוב בית אנש הנמצא בנפת בני מטר, הממוקם ממערב לצנעא, וישוב נוסף בשם בית אלנש, הנמצא בנפת חימה, והממוקם מדרום מערב לצנעא.

בכפר בית אנש לא חיו יהודים, כנראה, סמוך לעלייה הגדולה לארץ

הכפר בית אלנש ידוע מכתב יד אשר נכתב בשנת ת"י- 1650. עיין ערך: נש.

בֵּית אַעְמַה

הכפר בית אעמה הוא כפר חרב בנפת עמאר בדרום תימן. סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרו בכפר כחמשה עשר בתים. לא ידוע מתי ועל איזה רקע עזבו היהודים את הכפר.

בֵּית אַצְפַא

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש עד ארבע משפחות יהודיות, ביניהן משפחת הרון.

בֵּית אַשְוַאל

הכפר בית אשואל נמצא באזור מיעראץ, במרחק של כ- 17 ק"מ מדרום מערב לירים. באזור היו כפרים רבים בהם חיו יהודים. הכפר שוכן ליד חורבות העיר זפאר (טפאר), עיר המלוכה העתיקה של מלכי שבא וחמייר.

פרופ' ג'ובני גארביני מנאפולי העתיק את הכתובת העתיקה בעת שהותו בתימן בשנת תשכ"ט-1969. הכתובת ערוכה בחמש שורות, בכתב חמיירי נאה מאוד. מצד ימין באמצע, ומצד שמאל, עומדות שלוש מונוגראמות העוברות דרך השורות 2 עד 4 מלמעלה למטה. המונוגראמות כוללות את השמות של האיש המקדיש, של משפחתו ושל ביתו, אשר להקדשתו משמשת הכתובת. זמנה של הכתובת 493 לחשבון החמיירי, 378 שנה לספירה הנוצרית, לפני 1626 שנה (בשנת תשס"ד).

בֵּית בַוְס

העדות הקדומה ביותר שיש בידי על חיי יהודים בישוב בית בוס הוא משנת תרל"ז-1877. בשנה זו נכתבה כתובה בנשואי הזוג יחיא שרעבי וזהרה אביץ'. חתומים בתור עדים או אף מנהיגים: ר' שלום בן שלמה ור' סעדיה בן יוסף.

בשנת תרס"ה-1905 בזמן מלחמת הטורקים והאימאם, העיר צנעא הוטלה במצור ורבים מיהודי העיר ברחו לבית בוס ולמקומות נוספים.

בֵּית אלבְצִיר

בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

בֵּית גַ'אַרַצִי

עד סוף המאה הי"ט חיו יהודים בכפר. עפ"י הסיפורים חיו בכפר מאה וחמישים משפחות, מספר מוגזם להערכתי. בסוף המאה הי"ט נכחדו היהודים במגפות וברעב. ערביי הסביבה בזזו את אבני המקום, ובנו מיהם שני כפרים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ הכפר לא היה מיושב ביהודים.

Pages

Subscribe to All