All

בֵּית טַאפַה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

בֵּית טַוַוִיל

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אלא נותרו בו חורבות של הישוב היהודי. לא ידוע בודאות מתי ועל איזה רקע ננטש הכפר. עפ"י האגדה, היתה בכפר צירעה אשר גרמה צער רב לתושבים, וכאשר לא נמצא פתרון לבעיה עזבו התושבים את הכפר.

בית טרום

לא ידוע אם חיו יהודים בכפר. במערב תימן, לאורך כל חוף ים סוף חיו מעט מאוד יהודים, כתוצאה מהאקלים הקשה.

הכפר מוזכר בספר מסעותיו של ר' יחיא צברי בתחילת המאה העשרים.

בֵּית יַאִירי (או יאידי)

שם הישוב ידוע לי מכרטסת הישובים היהודיים בתימן שערך גויטין. הוא רשם ליד שם הישוב סימן שאלה. משמע, ששם הישוב אינו ודאי. כמוכן, לא ידוע גודל הקהילה, אם היתה כלל, ושם המשפחות.

יתכן והכוונה לישוב: בית יזידי. עיין ערך.

בֵּית יַזִידִי

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: חדאד, סעיד, עואץ', סוילם, שמחי, שובל, זוקאע, גבלי ועוד. בכפר חי סמוך לעלייה הנדיב חסן סעיד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ י"א יהודים: שני יתומים, אלמנה אחת, ששה נשואים, שלושה רווקים, ארבעה זכרים וארבע נקבות.

שם המשפחות: דהארי, הרון, זוקאע, חדאד, מוסא, מריסי, סעיד, עואץ', שובל, ושם משפחה קודם של הנשים: יחיא וסלימאן.

שלושה גברים התפרנסו מקדרות, שניים בתפירה ואחד בחקלאות.

בֵּית יַזִידִי

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

עפ"י גלעד צדוק, מדובר בכפר הקודם.

בֵּית כוּשַפַה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שתים עשרה משפחות בערך: לוי, סורה, ג'מאל, שואפי, סלימאן ועוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ בעלייה הגדולה ילדה אחת יתומה ממשפחת שוזיפי.

בית כרם

שם הכפר בית כרם ידוע לי מתוך כתב יד משנת תקפ"ט-1829. כתב היד הוא קונטרס שערי קדושה אשר חיבר מהרי"ץ, העוסק בהלכות שחיטה. בהסתמך על כך, יתכן והכפר נמצא במרכז תימן.

הסופר הוא ר' סעדיה בן זכריה בן אברהם. הוא היה, כנראה, סופר שהתפרנס מהכתיבה, ועל כן נדד ממקום למקום. הוא חי בכפר בית כרם אך העתיק בישוב אלנקעה. לא ידוע לי מיקומו.

בקולופון כתוב:

בֵּית לִדַם

בספרו של פעיל העלייה חיים צדוק כתוב, כי יהודי בית לדם מכרו את רכושם לערבים בחצי המחיר, כדי להזדרז ולעלות לארץ ישראל בעלייה הגדולה. הם שהו במחנה העולים בראש העין כשמונה חדשים, והם שובצו לחיות ולעבוד בגליל המערבי. ראש הקבוצה היה ר' זכריה בן סעדיה אלשיך, אשר שלח מכתב אל בן גוריון, בו הוא מתאר את הקשיים ומבקש סיוע לעבוד במקצועו סופר סת"ם. בזמן המכתב הוא חי בישוב "ביאדר אלכואב".

לא ידוע גודל הקהילה בתימן ושם המשפחות.

בֵּית מְאוֹגַ'ן

שם המשפחה מאוגני מוזכר בכתב יד משנת רע"ב-1512. נראה, כי מקור שם המשפחה על שם הכפר, וא"כ, ניתן להסיק כי הכפר היה קודם לשנה זו.

עפ"י המסורת שבפי סאלם מוסא, זקן מופלג, כפר זה היה מיושב כולו ביהודים, ובאחת משנות הרעב מתו יהודים רבים, חלק המירו את דתם, ועד היום צאצאי המומרים חיים בכפר.

Pages

Subscribe to All