All

לא ידוע אם חיו יהודים בכפר. במערב תימן, לאורך כל חוף ים סוף חיו מעט מאוד יהודים, כתוצאה מהאקלים הקשה.

הכפר מוזכר בספר מסעותיו של ר' יחיא צברי בתחילת המאה העשרים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך: חדאד, סעיד, עואץ', סוילם, שמחי, שובל, זוקאע, גבלי ועוד. בכפר חי סמוך לעלייה הנדיב חסן סעיד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ י"א יהודים: שני יתומים, אלמנה אחת, ששה נשואים, שלושה רווקים, ארבעה זכרים וארבע נקבות.

שם המשפחות: דהארי, הרון, זוקאע, חדאד, מוסא, מריסי, סעיד, עואץ', שובל, ושם משפחה קודם של הנשים: יחיא וסלימאן.

שלושה גברים התפרנסו מקדרות, שניים בתפירה ואחד בחקלאות.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שתים עשרה משפחות בערך: לוי, סורה, ג'מאל, שואפי, סלימאן ועוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ בעלייה הגדולה ילדה אחת יתומה ממשפחת שוזיפי.

בספרו של פעיל העלייה חיים צדוק כתוב, כי יהודי בית לדם מכרו את רכושם לערבים בחצי המחיר, כדי להזדרז ולעלות לארץ ישראל בעלייה הגדולה. הם שהו במחנה העולים בראש העין כשמונה חדשים, והם שובצו לחיות ולעבוד בגליל המערבי. ראש הקבוצה היה ר' זכריה בן סעדיה אלשיך, אשר שלח מכתב אל בן גוריון, בו הוא מתאר את הקשיים ומבקש סיוע לעבוד במקצועו סופר סת"ם. בזמן המכתב הוא חי בישוב "ביאדר אלכואב".

לא ידוע גודל הקהילה בתימן ושם המשפחות.