שמריה בן צמח

מרי שמריה בן צמח היה מחכמי תימן במאה הי"ב בזמנו של הרמב"ם. הוא ידוע מתוך כתב יד ובו נמצא קטע מדבריו. כתב, כנראה, שני חיבורים, ואולי חיבר ספר אחד ותשובות. מרי יוסף צוברי פרסם קטע מדבריו, כפי שמצא בכתב היד, ותרגמו לעברית.

להלן הקטע:

"ומצוה חיובית בלילי פסחים לגמור ההלל ולברך עליו כמו שאמר בעל הלכות גדולות ז"ל, וכבר ביארנו את זה בספר אחר בראיות רבות, ומאמר ברור מן התוספתא דמסכת סוכה, והיה בסדרם של ראשונים כאן בארץ התימן גומרין ההלל בבית כנסת בברכה, וכאשר הגיע ספרו של הגאון רבי' משה בן מימון ישמרו צורו, נהגו מקצת העם להשמיטו, בהוכיחם בראיה שרבי' משה לא זכרו, וכשהיה בזה משא ומתן חזרנו וקיימנו דברי ראשונים כפי שנהגו מאז על פי הגאון בעל הלכות גדולות".

מקטע זה ניתן להסיק, כי הוא בן דורו של הרמב"ם, שכן הוא כותב עליו "ישמרו צורו". כמו כן ניתן להסיק מדבריו, כי נהגו לברך בליל פסח בבית הכנסת על ההלל בברכה, ובעקבות דעתו של הרמב"ם בטל המנהג, ומרי שמריה בן צמח ניסה להחזיר את המנהג. כמו כן ניתן להסיק, שהרמב"ם לא שינה לחלוטין את המנהגים בתימן.

קטע זה הובא ע"י הר"י צוברי להוכיח, כי יש לברך היום על ההלל בבית הכנסת בליל פסח והוא מסתמך בזה על השו"ע. זאת בניגוד לשיטתו של מהרי"ץ ונוסח הבלדי. בנושא זה אני מתכוון להאריך באחד הכרכים הבאים של הסדרה מחקרים בסידורי תימן.

מ"מ, מקטע זה ניתן להסיק עוד, כי כתב חיבור נוסף הרמוז בדבריו: "וכבר ביארנו את זה בספר אחר".