קורח, שלום בן סעדיה

חכם, ממנהיגי השאמי, צנעא, מאה י"ח-י"ט

מרי שלום בן סעדיה קורח נולד בצנעא בשנת תק"ל (1770). הוא אביו של מרי יחיא קורח מחבר הספר מרפא לשון, וזקינו של מרי עמרם קורח, הרב הראשי האחרון לתימן ומחבר הספר החשוב סערת תימן. בנו מרי יחיא נולד בזקנותו בשנת ת"ר (4018).

הוא התפלל בכניס אלאוסטא - מרכז השאמי בצנעא והיה ממנהיגי בית הכנסת. הוא התנהג בחסידות ופרישות ונמנע מלאכול בשר בהמה מחשש שנפגם הסכין, והיה אוכל רק בשר עוף. הוא התפרסם במאבקו נגד המנהג הקדום בתימן כפי שפסקו הרבנים הראשיים מהרי"ץ, מרי יוסף קארה, דיינים וחכמים נוספים. הוא תמך בשיטת השו"ע, כפי שהיה מקובל בבית המדרש של כניס אלאוסטא וכפי שהנהיג מרי דוד משרקי. הוא פסק, כי בכל שולחן ושולחן בסעודות רבים יש לברך ברכת המוציא, ולא כמנהג הקדום שאחד מברך לכל הסועדים.

הוא נלחם מלחמה קשה ביותר, הריץ מכתבים ואגרות רבות. כאב לו מאוד שרוב החכמים לא קיבלו את דעתו, ולדבריו היה זה משום עניו ודחקו, ורבים מחכמי תימן ניסו לשכנע אותו להרפות מהנושא.

בנושא זה האריכו איתמר כהן בספרו אוצרות תימן, ומרי רצון ערוסי בספרו של י"ל נחום צוהר לחשיפת גנזי תימן. תשובותיו נספחו לשו"ת רביד הזהב למרי דוד ובנו הדיין מרי יחיא משרקי, חבריו להשקפה. מחלוקת זו נמשכה שלוש ארבע דורות בצנעא.

נפטר בצנעא בשנת תר"י (1850).

בבי': סערת תימן, ע' כ"ט, קע"ג מס' 34; שו"ת רביד הזהב בנספחות; איתמר כהן, אוצרות תימן; ר"ר ערוסי בתוך: י"ל נחום, צוהר, ע' רצ"ז-ש"ס; ר"פ קורח, ענף עץ אבות, ע' תתקי"ג-ו; רצהבי, תורתן, ע' רט"ו.