קאפח, דוד בן מרי יחיא

מרי דוד בן מרי יחיא קאפח נולד בצנעא ביום רביעי, ג' במרחשון תרנ"ב (1891).

למד תורה אצל אביו החכם באשי מרי יחיא בן שלמה קאפח, מגדולי חכמי תימן במאה הי"ט-כ'.

המשיך את מסורת אביו בשילוב תורה חכמה ומדע, ובעידוד הלימוד בספרי פילוסופיה והלכה שנכתבו במקור בשפה הערבית כמו: ספרי רס"ג, רמב"ם, תורת הלבבות ועוד. הוא המשיך את פעלו של אביו, והתאמץ מאוד לרכוש ולהעתיק כתבי יד עתיקים ונדירים מתימן. מצאתי כתב יד של הרמב"ם (כת"י בהמ"ל) מן המאה הט"ו, אשר השלים בשנת תרע"ד (1914).

עיסוקו בדקדוק הלשון העברית היה גדול, ועפ"י עדות בנו, מרי יוסף מירושלים, אביו היה המומחה הגדול ביותר בכל רחבי תימן בתחום הדקדוק והלשון.

בשנת תרס"ט (1909) שיתף פעולה עם מרי רצון צארום, וייסדו שיעור קבוע בצנעא בתלמוד וברמב"ם מידי יום מחצות הלילה עד עלות השחר. שיעור מקדים היה במורה נבוכים לרמב"ם במקור בשפה הערבית. הוא היה מגיד שיעור. בשנת תר"ע (1910), בהיותו בן ח"י שנים, חתם על אגרת רבני תימן לרב חיים נחום אפנדי, חכם באשי שישב בטורקיה, בבקשה לשפר את המצב הרוחני ובסיוע בהקמת בית ספר מתקדם לילדי הקהילה.

בשנת תרע"ג (1913) ייסד עם מרי צארום חברת צדקה בשם "חברת פקוחי עין" לסיוע לתלמידי חכמים עניים. מרי יוסף קאפח - בנו, פרסם מכתב ששלח בשנת תרע"ח (1918) לתלמידו ר' רפאל סרי, בו הוא מבקש ממנו לחפש בגניזות השונות כתבי יד של הרמב"ם:

"ואפילו דפים מקורעים מן המשנה אל תעזוב, אלא שלח אותן ואפילו חצי או רבע דף, והוסף לבדוק בגניזה אשר תחת ההיכל מלבד השתים הסתומות, והשתדל מאוד ואל תחוש מן העפר והאבק, ואפילו תשלם למי שיוציא את הדפים ואתה תלקט אותם, אל תתעצל בדבר זה כיוון שאתה כבר ב"אלקריה", הוסף לעשות את המצוה הגדולה הזו, ושלום, דוד".

מתכונותיו הבולטות: כוח זכרון מופלג ובקיאות עצומה, מידת נדיבות וגמ"ח אך גם קנאת האמת. סבל מייסורים קשים, ונפטר בגיל צעיר מאוד בן כ"ז שנים בלבד, ולמרות זאת הטביע את חותמו בצנעא.

נפטר בצנעא ביום רביעי, כ' בכסלו תע"ט (1918).