צעדי, יהודה בן שלמה
מרי יהודה בן שלמה צעדי נולד בצנעא בשנת תכ"ה (1665). לא ידועים פרטים ביוגרפיים עליו, מלבד העובדה, כי מוצא משפחתו מהעיר צעדה שבצפון הרחוק של תימן. אחיו הוא מרי סעדיה מחכמי העיר (ע"ע). לא ידוע מי היו רבותיו, כנראה, מחכמי העיר צנעא.
ידוע לי, כי משפחתו הייתה עשירה, והסופר ר' פנחס בן גד הכהן העתיק לו סידור בשנת ת"מ (1680) מיד לאחר גלות מוז"ע, ושם הוא כותב:
"נכתב לתשוקת הגביר הנעלה לשם טוב ותהילה אשר נודע בשערים שמו יהודה בן שלמה יזיי"א הידוע אלצעדי יצ"ו".
סידור זה חשוב ביותר, שכן בעמוד השער תיאר הסופר בפרוטרוט את גלות מוז"ע.*
הוא, א"כ, היה בן י"ד שנה ממגורשי העיר בזמן גלות מוז"ע.
מתעודת בי"ד צנעא משנת תקמ"ז (1787) מפורטים חמשת בניו: יחיא, יוסף, שלום, אהרן ואברהם. בנו הבכור, מרי יחיא, הוא הדיין המפורסם אשר נולד בשנת תצ"ג (1733), ושימש בבי"ד של מהרי"ץ במאה הי"ח- י"ט. שלושת בניו יוסף, אהרן ואברהם נפטרו צעירים, ובתעודה משנת תקמ"ו (1786) מוזכרים בין המתים.
בכת"י משנת רנ"ט (1499) (כת"י ברלין 99) שהוא פיה"מ לרמב"ם סדר טהרות, משמע, כי כה"י היה בבעלות בנו ר' יוסף, שהעבירו לרשות אחיו מרי יחיא.
מרי יהודה צעדי היה מגדולי חכמי צנעא בתחילת המאה הי"ח. למיטב ידיעתי, לא נשא בתפקיד רשמי בחיי הקהילה, ולמרות זאת מעמדו בקהילה היה בכיר ביותר. הוא מוזכר ע"י מהרי"ץ, כי במעמד חשוב ביותר בצנעא - במעמד של שש מאות איש, בבית הכנסת הגדול בצנעא בהסכמת כל הקהל, החרים את מי שיטנן שעורים בפסח. משמע, שנחשב כבעל סמכות גדולה.
מרי יהודה צעדי, מרי דוד משרקי ומרי צאלח, סבו של מהרי"ץ נחשבו "הבודקים המומחים של ק"ק צנעא". הוא היה מגדולי המומחים לניקור החלב ואף כתב חיבור בנושא.
הוא ומרי פנחס הכהן עראקי היו ראשי המתנגדים למהלכו של נשיא הקהילה, ר' שלום עראקי, לשנות את נוסח התפילה בצנעא ממנהג תימן לסידורי הדפוס הספרדיים. הנשיא הסתייע בדיינים וברוב חכמי צנעא ביניהם: מרי צאלח הדיין, מרי דוד חותר ראב"ד, מרי משה קטיעי הדיין ועוד. מרי פנחס הכהן שלח אגרת חריפה למרי צאלח, ואילו מרי יהודה צעדי כתב סידור עם הקדמה בה הוא מפרט את מקורותיו.
מתורתו ידועים לנו: סידור אינו שלם כולל הקדמה חשובה, קונטרס בנושא ניקור החלב, תוכחת מוסר, וקיים בידי ספק, האם כתב גם ספר בשם "נמוקי ר"י צעדי" כפי שמכנה זאת מהרי"ץ.
הסידור לא נמצא, וקטעים ממנו הצלחתי לשחזר מתוך סידורו של מהרי"ץ עץ חיים. מהרי"ץ שילב בהקדמתו לסידור את כל הקדמת מרי יהודה צעדי שכתב לסידורו. ריכזתי י"ז פסקאות שמהרי"ץ מצטט מהסידור. הסידור נכתב לאחר שנת תצ"א (1731), בעקבות המחלוקת על מנהגי התפילה, אך קודם לשנת ת"ק (1740) היא שנת פטירתו. להערכתי, הסתיים הסידור בסוף תפילת החול.
מהרי"ץ כותב:
"ובעו"ה (ובעוונותינו הרבים) לא זכינו לאור פירושיו על כל הסידור, כי אם קצת מן הקצת בתחילת הסידור". כל הקדמתו לסידור עוסקת בחיזוק ושימור המסורת הקדומה בתימן, ובאה להיאבק במגמה לשנות את נוסח התפילה.
להלן קטע מההקדמה כפי שהעתקתי מהקדמתו של מהרי"ץ לסידור:
"על כן כתבתי לי זה למזכרת להיות דברי החכמים למחברת להחזיר את עצמי אל האמת במאמרם למען יטב לי בעבורם ולבלתי יתקיים בי דור אביו יקלל ונמצא ש"ש ח"ו על ידינו מתחלל, ולא אהיה בקללת מסיגי גבול אבותי ומסרים למשמעתם".
השוואת הסידור שכתב עבורו בנערותו ר' פנחס הכהן עם המנהגים שמהרי"ץ מצטטם, מלמדת, כי בנערותו הושפע מעט מסידורי הדפוס, אך בתחילת המאה הי"ח, בעקבות המחלוקת, היה שלב בו נטה ללכת בעקבות הנשיא וחברי בית הדין. וכך הם דבריו בהקדמה לסידור:
"כי זה כמה ימים ושנים היינו במר"ה חונים שזה מחרפנו מאצלו וחבירו יגדף למולו על מנהגי הקדמונים הטובים והנבונים... וכמעט קט השגנו גבולם ונטינו משבילם... ותפקחנה עינינו והנה באר מים חיים והנה הם כפי האמת ואנחנו נקיים, ונתברר לנו כי אין לזוז מדרכם...".
עיסוקו בקבלה היה גדול מאוד, ונראה, כי בהשפעת הקבלה עבר תהליך של חזרה למסורת הקדומה, בדומה לתהליך שהיה אצל מהרי"ץ, כחמישים שנה מאוחר יותר. ואולי זו אחת הסיבות העיקריות שמהרי"ץ העריך אותו מאוד. השפעה גדולה ביותר הייתה לו על מהרי"ץ ובנו הדיין מרי יחיא, והוא מוזכר בספרו של מרי דוד בן שלום ג'מל-גמליאל מצנעא באמצע המאה הי"ט.
יתכן, וכתב גם שירים.
נפטר בצנעא בשנת ת"ק (1740).