צארום, רצ'א-רצון בן שלום*
מרי רצ'א-רצון בן שלום צארום נולד בצנעא בשנת תר"מ (1880). למד תורה אצל אביו, ובהמשך אצל מרי אברהם קארה ומרי אברהם עוזרי. התייתם מאביו בגיל שמונה שנים. בנערותו למד את מקצוע הסנדלרות, והפך להיות מומחה הגדול בצנעא במקצוע, והזמינו אצלו נעליים אנשי בית המלוכה.
התפרנס ממלאכתו כחמש שעות במשך היום, ולאחר מכן התמיד ללמוד בבית המדרש בשעות אחה"צ והערב. באמצע הלילה היה קם ללמוד תלמוד אצל מרי יוסף ובנו מרי חיים קורח עד עלות השחר. בהמשך למד תורה אצל מרי חיים כסאר, והחל ללמוד בעיון את ספרי המחשבה וספרי רס"ג במקור בערבית. כאשר החל לעסוק בעמקות גדולה הלך בשנת תר"ע (1910) ללמוד אצל מרי יחיא קאפח ומרי יחיא אביץ' בבית הכנסת מסורי שבצנעא. ר"י אביץ' נחשב כרבו המובהק. את תורת הדקדוק למד ממרי דוד בן מרי יחיא קאפח.
בשנת תרע"ג (1913) יסדו מרי דוד קאפח והוא, את אגודת הצדקה "חברת פקוחי עין", שמטרתה לסייע לנצרכים ובעיקר לתלמידי חכמים עניים. בשנת תרצ"ב (1932) לאחר פטירת ר"י קאפח, חידש ר"י אביץ' את הישיבה הגדולה בצנעא והוא היה ביניהם.
הוא חתום על תשובות חכמי צנעא. היה בקי גדול בכל ספרות היהדות. עסק רבות בגמילות חסדים, דאג להשיא יתומים, ביקר חולים, ניחם אבלים, הספיד ולווה נפטרים. זכורות דרשותיו והספדיו המרגשות, והוא הצליח להתאים דרשה מתאימה לכל נפטר עפ"י מעלותיו.
קולו היה ערב במיוחד, ורבים היו באים בליל יו"כ לבית הכנסת אלמסורי לשמוע את אמירת כתר מלכות. כמסורת תימן, הקפידו החכמים לשיר באופן אישי שירי קודש מהדיואן בשמחות. הוא היה עוצר מידי פעם, בעיקר בשירי ר' יוסף שבזי, כדי להסביר בהרחבה את הרעיונות הפילוסופיים שבשיר. אהב מאוד את השירים: טאיר אלג'ון, וא מחיי אלנפיס ועוד. פעמים רבות, השמחה אצל החתן הפכה להיות כנס התייחדות רוחנית פילוסופית מענגת.
תלמידיו היו רבים, משעה אחת אחר חצות הלילה עד אור הבוקר היו לומדים אצלו בבית כנסת מסורי מרי יוסף קאפח, מרי יוסף עמר מנקד התלמוד ועוד.
תלמידו המובהק ביותר הוא מרי שלום בין יחיא רדאעי, אשר שתה בצמא את דבריו, ורשם ותיעד את כל החידושים בהלכה, פירושים, טעמים וכדומה, כפי ששמע מפיו ורכזם בספרו האסיף. בספר מרוכזים כשלוש מאות רעיונות בשמו.
בשנת תש"ט (1949) עלה לארץ בעלייה הגדולה והתיישב בשכונת בית ישראל בירושלים. עמד בראש בית כנסת חברת אחים, שם המשיך ללמוד תורה, תלמוד, רמב"ם ועוד. בסוף ימיו קשתה עליו ההליכה והתאמץ ללכת לפחות בשבתות לביהכנ"ס.
נפטר בירושלים בא' באדר א' תש"ל (1970), הספדים רבים כתב עליו מרי שלום רדאעי בספרו תאניה ואניה.