צארום, יחיא בן דוד

מרי יחיא בן דוד צארום נולד בצנעא בתחילת המאה הי"ט. הוא היה מחכמי צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט, ואולי אף דיין במינוי זמני.

הוא חתום בשנת תרכ"ח (1868) עם הרב הראשי וראב"ד מרי שלמה קארה על מכירת חנות לר' יחיא בן דוד שמעון. יתכן, כי היה דיין במינוי זמני או מחליף, או מגדולי חכמי צנעא שאתו חתם הראב"ד. ידוע כי לא היה דיין במינוי קבוע.

בשנת תרמ"א (1881) הצטרף לקבוצת העולים מצנעא שרצו לעלות לא"י, הוא ובנו מרי חלקיה מכרו את כל רכושם והגיעו לחודידה, עיר הנמל. שם שהו בהסגר עם כל העולים חמשה חודשים בתנאים קשים. בחודש טבת תרמ"ב (1881) בוטל ההסגר, רוב קבוצת העולים נסעו ועלו לארץ ישראל, ואילו הוא ומשפחתו חזרו לצנעא. עפ"י עדות ר' יוסף מצ'מוני, הוא היה זקן מופלג בשנה זו, וכאשר ראה את גלי הים הגבוהים והעזים פחד וחזר לצנעא.

בתאריך ה' בכסלו תרמ"ב (1881), הוא חתום עם בנו מרי חלקיה, על המכתב שנשלח לחברת כל ישראל חברים.

כאשר חזר לצנעא היה מחכמי צנעא והישיבה הכללית, והוא חתום עמם באדר א' שנת תרמ"ג (1883) בנושא שתי קופות הצדקה. הוא חתום שלישי לאחר הדיין מרי יוסף מנזלי, מרי יחיא קאפח - הצעיר שבחכמי הישיבה בשנה זו ובהמשך חכם באשי, והדיין מרי אברהם בן מרי צאלח ועוד.

נפטר בצנעא לאחר אדר א' תרמ"ג (1883).