עראקי, שלום בן פנחס

רב שוחט ומנהיג, תימן - ראשון לציון, מאה י"ט- כ'

מרי שלום בן פנחס עראקי נולד בתימן במחצית השנייה של המאה הי"ט. יתכן והוא מקבוצת העולים מצפון תימן, אשר עלתה בשנת תרס"ט (1909) ומנתה כמאתיים נפש. הקבוצה התיישבה ברחובות, בראשון לציון ובפתח תקוה.

הוא היה מרבני הקהילה בראשל"צ יחד עם מרי טביב בן אברהם. כמסורת תימן שימשו גם שוחטים ומנקרים. בשנת תרפ"ח (1928) כל ארבעת הקצבים במושבה בראשל"צ היו תימניים. עובדה זו לא מצאה חן בעיני השוחטים האשכנזיים, והם החלו לערער על כשרות השחיטה והניקור התימניים בשנת תרע"ה (1915). פעמיים נבחנו השוחטים התימניים בפני הרבנות ביפו, ופעם שלישית בפני בית הדין הגדול בירושלים בט"ו בשבט תרפ"ב (1922). הבוחן הראשי היה הרב אברהם קוק, הרב הראשי האשכנזי לא"י. הרב קוק שיבח אותם על ידענותם ומומחיותם. ואולם, השוחטים האשכנזים המשיכו לערער בטענות שווא של אי כשרות השחיטה והניקור, כאשר הגורם המרכזי היה פרנסה.

לאכזבת השוחטים התימניים, הוציא הרב קוק כרוז בכ"ו בטבת תרפ"ג (1923) ובו כתוב: "בדבר הניקור והשחיטה של התימנים שאסור לאחינו האשכנזים לסמוך עליו". כרוז זה פגע מאוד בקהילה התימנית. בראש העמוד הוסיף מרי שלום עראקי את המשפט הבא:

"ויטו אחרי הרשע. זאת תהיה למזכרת עון מרבני ארץ ישראל לכל העולים מגלות תימן, וישכילו זאת ויבינו לאחריתם".

התערבותו החד צדדית של הרב קוק לא הועילה, שכן פרנסי המושבה החליטו לא להתערב בויכוח ההלכתי, והשוחטים התימניים המשיכו לשלוט בשוק השחיטה והקצבות במושבה.

לא ידוע לי מתי נפטר.