חמדי, אהרן בן יהודה הלוי*

מרי אהרן בן יהודה חמדי הלוי נולד להוריו ר' יהודה וחמאמה-יונה בת אהרן שלום כהן אלמעלם, בעיירה אלמדיד ביום שני, ז' בפסח, כ"א בניסן תרע"ב (1912/4/8).

בילדותו שלחוהו הוריו לצנעא - מוצא המשפחה, כדי ללמוד תורה. למד תורה בצנעא אצל מרי יחיא גיאת ובנו עזרי וישן בבית דודתה כשפשטה מגיפת אבעבועות שחורות בצנעא חזר להוריו. למד תורה בצנעא אצל מרי יחיא קאפח, ולאחר פטירתו למד אצל מרי יחיא אביץ', מגדולי הלמדנים בצנעא, וכן אצל מרי שלום קורח, מרי רצון צארום ועוד.

התפרנס ממלאכת אריגה. לאחר עליית מרי אברהם צדוק לארץ בשנת תש"ד (1944) מונה למרי של בית הכנסת אלכחלאני, שהתפצלה לאחר המאבק סביב היחס לקבלה - דרדעים ועקשים. הוא שימש כעו"ד של הדרדעים במשפטים אצל המוסלמים. הוא הנהיג את הסדרים שלמד בבית מדרשם של ר"י קאפח ור"י אביץ', לימוד בעיון מעמיק של ש"ס, פוסקים ופילוסופיה יהודית. הוא היה חריף בלימוד, ונחשב כאחד מגדולי למדני הש"ס שהיו בקרב חכמי תימן בדור העלייה.

היה פעיל בתימן בצורכי ציבור, עסק בהברחת יתומים יהודים כדי להצילם משמד של המוסלמים שארבו לכל יתום יהודי. היה מראשי המטפלים ומנהלי מו"מ עם השלטון המוסלמי בעקבות עלילת הדם - צרת הבנות, בו העלילו המוסלמים, כי יהודים הטביעו שתי ילדות מוסלמיות. העלילה החלה בשבת, ט"ז בכסלו תש"ט (1949), סמוך לעלייה הגדולה לארץ, ורוב המנהיגות הרוחנית הושלכו לכלא. תיאור העלילה מפורט בספרו.

ביום שני, ד' באלול תש"ט (1949) עלה לארץ, התיישב בגבעת שאול בירושלים, ואח"כ במושב תעוז בפרוזדור ירושלים. הוא שימש מזכיר המושב, גזבר ומדריך מטעם הסוכנות היהודית. כאשר עזבו יוצאי תימן את המושב עבר לגור בשיכון ה' בבני-ברק, ובשנת תשל"ב (1972) הקים את בית הכנסת "דרכי נועם". היה חבר במועצה הדתית בב"ב, וקיבל את האות יקיר בני-ברק בשנת תשנ"א. הזדהה עם הציונות הדתית כרוב חכמי תימן בדור העלייה, אשר שילבו תורה ועבודה כמו בתימן. התפרנס בשנים האחרונות מכתיבת סת"ם. הוסמך לרבנות ע"י הרבנות הראשית.*

בבית הכנסת "דרכי נועם" הנהיג את קהילתו בנחת ובמתינות, תוך כדי שימור המסורת התימנית בתפילה ובלימוד גמרא ופוסקים. התנגד בכל תוקף למגמות החדשות של החמרה. קירב רבים ליהדות, וזכורני, כיצד רבים מהצעירים בבית הכנסת היו מגיעים עם שיער ארוך "קוקו", שאותם שיכנע לבוא ולהכיר את התפילה ולימוד התורה. שנים רבות היה מעביר שיעורי גמרא בעיון וכן פילוסופיה יהודית בקריית אונו ובערים אחרות. לפני שנים רבות, כאשר רצו להכיח את שיטת לימוד גמרא בתימן במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר- אילן, הזמינו דווקא אותו, ומאוד התפעלו מחריפותו ומשיטת הלימוד התימנית.

בשנים האחרונות לחייו עסק בתרגום חיבורים מערבית לעברית. הוא תרגם מסמכים ליהודה לוי נחום, וכן את המדרש של רבי דוד הנגיד. ואף אני פניתי אליו כדי שיתרגם לי קטעים בערבית מתוך כתבי יד.

ספרו חכמה ומוסר יצא לאור בשנת תשנ"ו.

נפטר בבני ברק בכ"ט בתשרי תשנ"ח (1997) לאחר סבל ממושך.