כהן, יחיא בן שלום
מרי יחיא בן שלום כהן נולד בצנעא בשנת תקמ"ז (1787). הוא היה למדן חריף, עניו וצנוע.
מונה לדיין לאחר שנת תקצ"ד (1834) בראשות הרב הראשי מרי יוסף קארה, ולאחר פטירתו שימש בבי"ד בראשות מרי שלמה בן מרי יוסף קארה. שימש דיין למעלה משלושים שנה. פסקי דין שהוא חתום עליהם, ואשר הגיעו לידינו, הם מהשנים תר"א (1841), תר"ד (1844), תרי"ז (1857), תרכ"א (1861) ועוד. הוא חתום על תשובות חכמי צנעא לחכמי העיר רדאע.
הוא היה ממנהיגי הקהילה בצנעא. בשנים הקשות שהיו בצנעא עקב המלחמות ומשיחי השקר, נאלצו רבים מיהודי העיר לברוח, ואף הרב הראשי, מרי שלמה קארה, נמלט לקרית אלקאבל, ובשלהי שנת תרי"ט (1859) נותר מרי יחיא כהן בצנעא ושימש הדמות המרכזית. הוא זה שחתום על הגט לאשתו של משיח השקר שוכר כוחיל. בשנת תרכ"ה (1865). הוא חתם עם ראב"ד מרי שלמה קארה ומרי חיים בן יוסף קורח על אגרת העוסקת בסיוע ליהודי צנעא עקב המצב הקשה.
הוא תמך במנהג הקדום ובמהרי"ץ, בפולמוס הגדול בצנעא, בנושא ברכת המוציא בסעודות רבים, למרות שתמך בד"כ במנהגי השו"ע והתפלל בנוסח השאמי. הוא גם הביע את דעתו בסכסוך הירושה שהיה בקרב אחת המשפחות העשירות בעדן.
עסק רבות בקבלה ובתורת נסתר, והיה חזן ראשי בבית הכנסת כסאר בצנעא, שם התפללו בנוסח השאמי.
מתורתו ידועים לנו, פרט לפסקי הדין, גם החיבור @44חיי שלום@55 לתורה, וכן פירוש לסידור עץ חיים שחיבר מהרי"ץ. בפירוש לסידור הוסיף מנהגים עפ"י הקבלה, אשר לא תמיד תואמים לשיטת מהרי"ץ.
להלן קטע מהקדמתו לפירוש הסידור:
"וידוע כי הרב מהרי"ץ לא נער חצנו בפירושו אלא כדי לקיים ולחזק מנהגם שהוא מנהג הראשונים. וידוע כי מנהגינו אינו כמנהגם, על כן באתי להודיע לך שהוצרכתי בקצת מקומות שלא להעלות מדברי הרב הנז' והעתקתי במקומו היפך כפי מנהגינו. ובקצת מקומות לא העתקתי כי אם קצת מדבריו הנוגע למנהגינו. ואיני בא לחלוק עליו ח"ו אלא ליישב מנהגינו, ואעפ"י שאין צורך לחזקו וליישבו שהוא מיוסד על אדני פז וכל המנהגים יש להם יסוד, על כן כדי שתדע המנהגים שאינן מדברי מהרי"ץ ז"ל שמתי להם אות וסימן עיגול מרובע כזה ] [".
הספר חיי שלום הוא חידושים לתורה עפ"י הקבלה והפרד"ס. את הספר ערך בשנת תקצ"ט (1839), וכנראה שהמשיך לערוך ולהוסיף חידושים לספר גם בשנים מאוחרות יותר. מהדורה מאוחרת של הספר יצאה לאור בצירוף י"ב שאלות ותשובות שכתב בנספח לספר קיץ המזבח למרי חיים כסאר. החיבור ידוע מתוך שני כתבי יד לפחות.
קובץ מתשובותיו פורסמו כאמור בספרו של מרי חיים כסאר, וחלק מתשובותיו פורסמו ע"י י"ל נחום בספרו "מיצירות". הספר יצא בשלימות בניו יורק תשנ"ג.
עיסוקו בקבלה היה רב ביותר, ומלבד חיבוריו העתיק גם את ספר הקבלה עץ חיים לר"ח ויטאל. בכה"י שכ"ח דפים (כת"י בהמ"ל 1757).
הרב עמרם קורח כותב, כי נפטר בשיבה טובה בז' באדר ב' תרכ"ז (1867), ולפי זה לא הוא הדיין החתום על הסמכת שוחט בשנת בקצ"ו לשטרות (תרמ"ה - 1885) יחד עם ראב"ד מרי שלמה קארה ומרי יוסף בן דוד מנזלי (הליכות תימן, ע' 90). ואולם, לא מצאתי דיין בשם מרי יחיא בן שלום כהן בצנעא בשנים אלו, ועל כן מסתבר כי לא נפטר בשנת תרכ"ז (1867) אלא לאחר כתיבת ההסמכה לשחיטה בחודש טבת תרמ"ה (1885), יחד עם ראב"ד שלמה קארה (נפטר בשנת תרמ"ט - 1889), ומרי יוסף מנזלי (נפטר בשנת תרנ"ט - 1899). לפי זה, חי צ"ח שנים.
נפטר, א"כ, בצנעא לא לפני חודש טבת תרמ"ה (1885).