בשארי, שלום בן אברהם*

רב שכונת מרמורק וממייסדיה, רחובות, מאה י"ט-כ'

מרי שלום בן אברהם יצחק תם בשארי נולד בשנת תרמ"ז (1886) בישוב בשאר שליד ד'מאר. התייתם מאביו בגיל ט"ו שנים. למד תורה אצל חכמי העיר והוסמך לשחיטה בשנת תרס"ט (1909). התפרנס מחייטות וממילוי חומר נפץ לתרמילי כדורים, מקצוע שעבר בירושה במשפחתו.

תקופה מסוימת גר בעיר רצאבה, שם למד תורה והסמיך תלמידים כמו מרי ניסים רצאבי, השוחט ר' שלמה שרם ועוד. חזר לגור בישוב בשאר לאחר שהייה של תשע שנים בעיר רצאבה, ואף שם עסק בהרבצת תורה והסמיך תלמידים כמו מרי יחיא בן יחיא בשארי ועוד.

עלה לארץ בצעירותו, ובשנת תרפ"ה (1925) הגיע לשכונת מחנה יוסף בת"א, שם התפרנס מעבודת בניין ובשמירה. עבר לגור בפתח תקוה. בפ"ת המשיך בפעילותו הציבורית, ובשנת תרפ"ז (1927) פנה להנהלה הציונית כדי שתסייע להקים חווה חקלאית לקהילת יוצאי תימן, כדי שניתן יהיה לשלב תורה ועבודה עם מצוות ישוב א"י. כשיוזמתו לא יצאה לפועל, הצטרף בשנת תרצ"א (1931) להתיישבות החקלאית בשכונת מרמורק ברחובות, שם מונה למוכתר הכפר ע"י מושל המחוז הבריטי עד להקמת המדינה בשנת תש"ח (1948).

תפקידו כלל פעילות רוחנית, ייצוג הישוב בפני המוסדות קרן קיימת, קרן היסוד ועוד. הוא יסד את החברא קדישא, כשרות, עירוב שבת, סייע בהקמת תלמודי תורה לילדי הכפר ועוד. עד לשנת תשכ"ג (1963) למדו הילדים עפ"י מסורת תימן. בהמשך עבד שלוש שנים בראש העין מטעם משרד הפנים, וחזר לרחובות לשמש רב הקהילה התימנית בכל רחובות.

נפטר ביום ו', כ"ז בטבת תשל"ח (1978).

בבי': ר"ש גמליאל, חכמי היהודים, ע' ס"ה-ס"ו.