אלמוני, מחבר הפירוש לרי"ף

במחצית הראשונה של המאה הי"ב חי חכם בתימן וכתב פירוש להלכות הרי"ף למסכת חולין. בכה"י לא נותר קולופון, ולכן אין ידוע שמו, זמנו המדויק ומקומו. אותו חכם חי בשנים 1090-1140, היא המחצית השניה של המאה התשיעית לאלף החמישי. החיבור מזוהה בוודאות עם חכם מתימן, כיוון שבשני מקומות הוא כותב בחיבור: "ואנו אנשי תימן אין אנו נוהגים כן כי מנהג אבותינו בידינו".

החיבור הוא תרגום לערבית ופירוש למסכת חולין העוסק בנושא שחיטה וטרפיות, הכשרת הבשר, בשר בחלב ועוד. החיבור פורסם ע"י הרב יוסף קאפח בירושלים תש"ך.

החיבור חשוב ביותר, שכן הוא משמר תשובות רבות של גאונים, הידועים רק ממקור זה, וכן הלכות ומסורות קדומות. בין המקורות: רב שרירא גאון, רב יהודאי גאון, רב עמרם גאון, רב כהן צדק גאון בעל הלכות גדולות, רב האי גאון, מר יעקב גאון, מר צדוק - גאון ישיבת סורא, רב נטרונאי גאון, רב שלום גאון, רב סעדיה גאון, וכן ר' יצחק בן שמואל הספרדי שבשנת ד'תתקכ"ה (1165) היה ראש רבני מצרים. הוא כותב בחיבורו כי רבו שלח שאלה לר' יצחק הספרדי.

הספר האחרון המוזכר בחיבור הוא ספר הערוך שנכתב ברומא בשנת ד'תתס"א (1101). בתקופה זו היו קשרים טובים בין יהדות תימן למרכזי העולם היהודי במצרים, צפון אפריקה, בבל ועוד, גם בזכות המסחר הבינלאומי שהיה בין אירופה להודו.

חשיבות נוספת היא במסורות הקדומות. בחיבור מוזכרת מחלוקת שהייתה במאה הי"ב בין חכמי תימן, האם בשר חי שאינו מבושל מצריך הכשר כמו לבישול. הייתה מסורת בפי הרופאים כי בשר חי מחזק את הריאות. המחבר ורבו טענו שיש להכשיר את הבשר החי, ולכן רבו שלח שאלה לר' יצחק בן שמואל הספרדי, שהיה כבר אז, כנראה, ראש רבני מצרים. הוא אכן חיזק את המסורת בתימן, כי יש להכשיר בשר שנאכל חי כמו בשר לבישול.