אלמוני - מפרש המשנה

במחצית הראשונה של המאה הי"ב חי חכם בתימן אשר כתב פירוש למשנה. בחיבור לא מוזכר שמו, מקומו וזמנו המדויק. הרב יוסף קאפח שההדיר את כתב היד קבע, כי מדובר בחכם שחי במרכז תימן, בהסתמך על סגנונו וניבו הערבי-יהודי.

אף הוא, כמחבר הפירוש להלכות הרי"ף - בן דורו, כותב בפירושו הלכות ופירושים רבים משל חכמי הגאונים, שהוא המקור היחידי לכך היום. תימן שימרה במשך הדורות חיבורים שלמים, הלכות, פירושים ותשובות, אשר נעלמו מכל העולם היהודי ושרידיהם נותרו רק בתימן. כדוגמה לכך, הספר הלכות פסוקות לרב יהודאי גאון, אשר כתב היד היחידי לספר נותר בצנעא, ועל פיו הדפיס ר' סולימאן ששון בירושלים בשנת תשי"א את החיבור.

המחבר כותב בהקדמתו לחיבור, כי מצא את פירושי רבינו נתן, אב הישיבה, למילות המשנה, והוא לקחם כיסוד לחיבורו, והוסיף עליו פירושים מחכמים אחרים. רבי נתן חי ברמלה בא"י במחצית השניה של המאה התשיעית לאלף החמישי, דהיינו, בשנים 1090-1140, והדבר מראה על קשר חי וחזק שהיה בין יהדות תימן לארץ ישראל בתקופה זו.

מקורות נוספים המוזכרים בחיבור: רבי דוד בעל ספר אלחאוי (-הכולל) אשר לא ידועים פרטים על החכם והחיבור, רב האיי גאון - שרוב המובאות משמו בחיבור הן המקור היחיד שנותר בידינו, רב חפץ בן יצליח בעל ספר המצוות, הלכות קטועות המיוחס לרב יהודאי גאון, הלכות פסוקות המיוחס לרב יהודאי ראש הישיבה, סיפורי יוסף בן גוריון, ר' יצחק אלפסי, ר' יצחק אללוסאני - מאסף תשובות הגאונים, אשר ספר זה הוא המקור היחיד לחכם ולחיבור, מר בן נחשון בעל מדרש השכם, ר' נתן בעל הערוך בן דורו, רבינו נסים בעל המפתח, רס"ג, רב צמח גאון, הלכות גדולות לרבי שמעון קיארא, והמחבר כותב, כי ר' שמעון כתב את חיבורו בשנת ד'תק"ג (743 לספירה), שאילתות דרב אחאי גאון, המכונות בפי המחבר "כתאב אלבראמת" - ספר הברמות, כיוון שתשובותיו פותחות תמיד במילה 'ברם את צריך למילף(-ללמוד), רבי שמואל בן חפני מקדמוני חכמי ספרד, שספר זה הוא המקור היחיד לכך, רב שרירא גאון ועוד.

הפירוש למשנה נדפס בהוצאת אל המקורות, בתרגומו של הרב יוסף קאפח, ויוחס לרבינו נתן ולא לחכם מתימן.