ענק זה מורכב מחלקים שאיכותם אינה אחידה: איכות הכסף והעבודה בחלקים המרכזים (לוחית מלבנית ותליון רוזטה) גבוהים והם כנראה מהמחצית ראשונה של המאה ה-20; ואילו איכותם של המחרוזות (חרוזי מת'מנאת ותות) ושל משולשי הקצה –נמוכה, והן כנראה תוספת מאוחרות יותר. שילוב זה של חלקים מאיכויות שונות של חומר ועבודה, ממחיש את תפקידו הכלכלי של התכשיט: חלקי התכשיט התימני, גם המפואר ביותר, היו מושחלים על חוטי כותנה או משי, כך שאפשר היה לפרקו ולמכור חלקים ממנו בעת מצוקה, ולחזור ולהרכיבו מחדש.

המטבע (ריאל, קרש) הוא הטאלר האוסטרי. בשל איכות הכסף הגבוהה ובשל חוסר היציבות של המטבע המקומי הוא הפך בתימן למטבע עובר לסוחר, למרכיב בתכשיט כמו בענק שלפנינו, ולחומר גלם מועדף על הצורפים. את הטאלרים הנפיקו לצורכי מסחר בין אירופה למזרח התיכון, והמשיכו להנפיק אותם באותה מתכונת כולל השנה – 1780, גם במאות ה-19 וה-20. שנת 1780, הייתה סימן לאיכות הכסף של המטבע.

רוזטות ובעיקר מעוינים מגרגירי כסף זעירים (גרנולציה), הם עיטורים אופייניים של ענק מטיפוס זה (השוו לפריט  11.AHT.22), ונפוצים בתכשיט התימני. את הכדורים (שד'ר) הכינו מחוט כסף גזור לחתיכות קטנות, אותן טמנו בתוך אפר וחיממו באש, בתהליך החימום הן התכדרו, ומהן הכינו מסבועאת (ורדות בנות 7 גרגירים), מתסועאת [מעוינים בני 9 גרגירים), את חרוזי התות לענק המענקה ועוד. 

ענקים אלה פרוסים על בטנת אריג פרחוני, למנוע אובדן תליונים הענק, להבטיח פריסה של הענק והצנעת הצוואר, וכן תחושה נעימה במגע עם העור. בחירת אריג הבטנה מבטא גם את טעמה האישי של העונדת. אולי גם בכדי לעקוף את האיסור ללבוש אריג פרחוני, שכן בצנעא, אפיין מוסלמיות, והיה אסורה על היהודיות.

יוקרתו של הענק נמדדה באיכות הכסף והעבודה וכן בגודלו. ענקים אלה צנועים יחסית, שכן תליוני האורך יצרו רק שתי שורות אופקיות (השוו פריט 11.AHT.06).