הדפסה

צמידים

צמידים חגיגיים מכסף או כסף מוזהב ענדה האישה היהודייה מצנעא באירועים חגיגיים. עבודת פיליגרן פתוח (שבכ) של רוזטות מקומרות ברציפות, מולחמות על בטנת כסף. הכלה ענדה כחמישה זוגות צמידי שמילאת וקבור.

תליוני צמות

בתמונה (2): הכלה נאדיה בת זכריה יחיא קעטבי עם מלוותיה בטקס הקידושים, כמה חודשים לאחר עלייתה לארץ מצפון תימן. זהו צילום יחיד של כלה מחוץ לצנעא בתלבושת מסורתית של חידאן: שמלת מצבג' עם לבבית מאריג פרחוני, לראשה מטפחת שחורה (שילה) ורדיד סאטן (פוטה מחט'יה) עם פסים ארוגים בצביעת איקט (ikat), טיפוסי לנשות האזור.

בית קמיע מלבני

תליון קמיע מלבני אינו נפוץ כמו הגלילי. הוא מעוטר בדגם מעגלי עם כיפת גרנולציה במרכז. בצדו הימני – מכסה, בתוכו נהגו לתחוב קלף או פיסת נייר עם נוסחה מאגית, צמר גפן מבושם או ענפי פיגם (שד'אב), היעילים נגד עין הרע (חדרה).

ענק חזה

גירסה של ענק דקה (השוו פריט 11.AHT.72) משופעת בקמיעות: בית קמיע גדול במרכז, ושניים קטנים – בצדדים; ובעיטורים סמליים על חרוזי הכסף - דגם עדשה (בלסנה – גרגר כסף מוקף בחוט קפיצי או חוט שזור) ודגם שעורה (שעיריאת), שנועד להדביק את העונדת בפוריות הדגן; ואילו בכוחם של חרוזי ה"ענבר" (כהרב = חשמל) למשוך את הכוחות הקוסמיים המטיבים. 

ענק חזה

ענק זה נפוץ ברחבי תימן, ושמותיו השתנו מאזור לאזור (במרכז - דקה, ר' דקק או כשח, ר' אכשאח), הוא מורכב מחרוזי כסף גדולים (בצנעא - קחטה, קחאט, בד'מאר ובתימן הדרומית – חסכ) ולעתים בשילוב עם חרוזי ענבר. חרוזי הכסף עוטרו בדגם עדשים (בלסן) או בדגם זרעוני שעורה (שעיריאת).

ענק חזה

ענק זה מורכב מחלקים שאיכותם אינה אחידה: איכות הכסף והעבודה בחלקים המרכזים (לוחית מלבנית ותליון רוזטה) גבוהים והם כנראה מהמחצית ראשונה של המאה ה-20; ואילו איכותם של המחרוזות (חרוזי מת'מנאת ותות) ושל משולשי הקצה –נמוכה, והן כנראה תוספת מאוחרות יותר. שילוב זה של חלקים מאיכויות שונות של חומר ועבודה, ממחיש את תפקידו הכלכלי של התכשיט: חלקי התכשיט התימני, גם המפואר ביותר, היו מושחלים על חוטי כותנה או משי, כך שאפשר היה לפרקו ולמכור חלקים ממנו בעת מצוקה, ולחזור ולהרכיבו מחדש.

ענק חזה

בהשוואה לענק החזה הצפוני (ראו פריט 11.AHT.22) הנפוץ, מטיפוס זה מצויות רק דוגמאות בודדות באוספים שונים, ואחת באוסף האגודה (ראו פריט 11.AHT.57). אך גרסאותיו הרבות, שהיו נפוצות בתימן התחתונה, מתועדות בתצלומים בעבודתו החשובה של שמעון גרידי על "עדיי תימן" (1937). בכל מחוז נודע הענק בכינוי אחר, אך התבנית דומה: מחרוזות של חרוזי כסף ולעתים גם אלמוגים (מרגאן) אחוזות בלוח מלבני מרכזי (צדר=חזה) ובשני משולשים בקצוות.

ענק מטבעות טאלר אוסטרי (ריאל, קרש)

המטבע (ריאל, קרש) הוא הטאלר האוסטרי. בשל איכות הכסף הגבוהה ובשל חוסר היציבות של המטבע המקומי הוא הפך בתימן למטבע עובר לסוחר, למרכיב בתכשיט כמו בענק שלפנינו, ולחומר גלם מועדף על הצורפים. את הטאלרים הנפיקו לצורכי מסחר בין אירופה למזרח התיכון, והמשיכו להנפיק אותם באותה מתכונת כולל השנה – 1780, גם במאות ה-19 וה-20. שנת 1780, הייתה סימן לאיכות הכסף של המטבע.

ענק חזה

רוזטות ובעיקר מעוינים מגרגירי כסף זעירים (גרנולציה), הם עיטורים אופייניים של ענק מטיפוס זה (השוו לפריט  11.AHT.22), ונפוצים בתכשיט התימני. את הכדורים (שד'ר) הכינו מחוט כסף גזור לחתיכות קטנות, אותן טמנו בתוך אפר וחיממו באש, בתהליך החימום הן התכדרו, ומהן הכינו מסבועאת (ורדות בנות 7 גרגירים), מתסועאת [מעוינים בני 9 גרגירים), את חרוזי התות לענק המענקה ועוד. 

ענק לחזה

ענק זה הוא מהחשובים בתכשיטי הנשים היהודיות והמוסלמיות בצפון תימן ובמזרחה. אוסף האגודה כולל מספר גדול של ענקים מטיפוס זה, המציגים גיוון אופייני לאמנות העממית. זה ניכר באיכויות החומר והעבודה, בגודל הענק ובמוטיבים המעטרים את חלקיו.

עמודים

Subscribe to הדפסה