שַאהֵל

במקום היתה קהילה יהודית עתיקה. בשנת בקנ"ח- תר"ז-1847 העתיק הסופר ר' שלום בן אברהם סעדיה את התורה, חומשים בראשית ושמות עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י. בשער הספר כתוב: "אתחיל לכתוב בעזר האל יתברך שני ספרים הקדושים ספר בראשית וספר שמות עם תרגום אונקלוס זצ"ל ועם פירוש המאור הגדול רש"י זצוק"ל תלי"ת... נכתבה פה ק"ק אלשאהל ת"ו וירושלם תתבני בב"א".

בקולופון כתוב:

ונשלם ספר בראשית יום ו' י"ג לחדש טבת שנת בקנ"ח לשטרות, ושנת התר"ז ליצירה. יהי רצון שתהא שנת גאולה וקץ לסוף כל צרה בב"א, ספרא בנן של קדושים הצעיר שלום בן אמ"ו אברהם סעדיה ס"ט.

בשנת תרכ"ב-1862 הוא העתיק את ספר השחיטה מקור חיים למהרי"ץ בן יעקוב. בכתב היד ס"ח דפים. נכתב במימון ר' גמילי. בשער כתב היד כתוב: נכתב פה ק"ק אלשאהל.

בקולופון כתוב:

על יד הסופר קל הקלים הצעיר שלום בן אמ"ו אברהם סעדיא. ונכתב לתשוקת... מ"ו גמילי... היום יום י"ז אייר בקע"ג (תרכ"ב-1862).

היהודים התגוררו בשכונה נפרדת מהמוסלמים, ושכונתם כונתה: מחג'ר. בקהילה היו שלושה בתי כנסת, ויש אומרים ששה בתי כנסת. יתכן כי ההבדל במסורות נובע מהעובדה, כי ברעב הכבד של שנת תרס"ה-1905 מתו רבים מיהודי הקהילה.

רבים מבני הקהילה עלו לארץ בשנת תרס"ט-1909, ובתוכם ר' סעדיה בן יחיא כובשי, מחותמי מגילת העצמאות. רבים מהעולים התגוררו ברחובות וחלק בירושלים.

בשנת תרע"ו-1916 בערך מנתה הקהילה היהודית ארבעים משפחות בערך: נגאר, מסעוד, קארטה, כובשי הלוי, עווד, עפאר, גמיל, ישועה, יצחק, חיים, ועוד.

יהודי הכפר תרמו לשד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים, בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926). לא ידוע לי מספר המשפחות ושמות התורמים, כיון שהכפר מוזכר בחלק של המאזן הכספי ולא בחלק של התורמים. נראה, כי הכוונה למצחל אלשאהל. ע"ע.