עַקַיְרֵה

עפ"י המסורת, הקהילה היהודית במקום קיימת שלוש מאות שנה בערך, מאז שברחו מאזור בני חמאד, עקב פרעות.

נותרו בידינו שני גטין אשר נכתבו בישוב עקירה בשנת תקמ"ו-1786, ולא ידוע לי אם הכוונה לישוב זה שבמחוז אב, או לישוב עקירה שבהרי אחדוף במחוז תעיז. עיין ערך קודם.

הכפר מוזכר במסעו של שליח העלייה יבניאלי בשנת תרע"א-1911, כמקום בו מתו רוב תושבי הכפר ברעב הכבד של שנת תרס"ה-1905.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום שלושים עד ארבעים משפחות: חמדי, חודייה, קנמח, סעדי, עולי, סאלם, אברהם, עווד, יוסף, חסן, יהודה, יחיא, סוילם, ועוד. בכפר היה בית כנסת אחד גדול. רב הקהילה היה, כנראה, מרי יעקוב סאלם חודיפי. הוא חתום על מכתב בט"ז בטבת תש"ט-1948, המיועד אל שליח העלייה חיים צדוק. במכתב הוא מבקש סיוע כדי ללמד תורה לילדים, אשר חלקם היו עניים ויתומים.