עַפַאר

הכפר במרחק של עשרים ושבע ק"מ בערך מצפון לעיר חגה.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עפאר עשרים וארבע משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יהודה בן מוסא אעכל ובניו חיים שוכר ומוסא, מרי יחיא סעיד ובניו סאלם והארון ריאל ורבע, יוסף חאסר ריאל ורבע, דאוד חאסר ריאל ורבע, יחיא יעקוב ריאל ורבע, יוסף בן יוסף ריאל, יחיא סעיד, יוסף באסל ובניו סאלם ויחיא, סעיד מאמון, יחיא מאמון, מרי אברהם מאמון, יחיא מוסא ריאל ורבע, מרי יחיא באסל ובנו אברהם שש ריאל, מרי סעיד בן מרי ובניו יוסף ומוסא ריאל, סאלם מנס, הארון מנס, מוסא שוכר, סאלם שוכר, סאלם בן הארון ובנו הארון שלוש ריאל, מרי סאלם יהודה, חיים מנס חמש ריאל, סאלם בן יחיא, שוכר אעכל ויוסף אעכל.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא סעיד, מרי אברהם מאמון, מרי יחיא באסל, מרי סעיד ומרי סאלם יהודה. סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, עשרים וארבע משפחות בערך: באסל, חאסר, הארון, מינס, מאמון, עבדי הלוי, בוני, עדני, סלימאן, מוסא, דאוד, שוכר, תורכיה, ועוד.

בכפר היה בית כנסת אחד גדול, ובו ארבעה עד חמשה מניינים. התפללו בנוסח שאמי, בדומה לסידור כנסת הגדולה שערך מרי יוסף צובירי. רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי יחיא באסל, אשר נפטר בשנת תש"ה- 1945. היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים.