מַכַ'אדֵר

העיירה מכ'אדר עתיקה מאוד. במקורות ערביים, אשר פרסם טובי, כתוב, כי במחצית הראשונה של המאה הי"ג, יהודי רצה להתגורר בכפר מכ'אדר, ובקש את חסותם של השייכ'ים מבני נאג'י. הפקיה הוכיח אותם על כך, ובעקבות הלחץ התחייבו השייכ'ים שלא לאפשר ליהודים לגור בקרבם.

בשנים תר"ס-תרס"ב (1900-1902) שהה בעיירה השליח ר' יוסף מצ'מוני-חאפדי, וסייע להציל ילד יהודי שנחטף על ידי מוסלמי חשוך ילדים. האב היה רצען והתפרנס בכפרי המוסלמים, הילד שחק בחוץ ונחטף על ידי המוסלמי. ר' יוסף יעץ לאמו לפנות אל אשתו של המודיר הטורקי, ואף כתב מכתב למודיר.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע משפחות יהודיות בערך, ממשפחת נגאר.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 5 יהודים: 2 זכרים, 3 נקבות, 1 רווק, 2 נשואים, ושתי אלמנות. גיל העולים: נער אחד, 3 מעל עשרים ואחד מעל חמישים שנה. אחד התפרנס מנפחות ואחד מרצענות.

שם המשפחות: אחמר, וחש, חיים ויחיא.