אַדֵ'רַע
ישוב יהודי סמוך: מעזב, אשר בגבל מלחאן.
באד'רע נכתבה כתובה בה' באדר תרכ"ז-1867, בנשואי אהרון בן מוסא אחסן ותרנגה בת יוסף. מוזכרים: נסים בן זכריה, זכריה בן סעיד וחיים בן שוקר טביב. שם הישוב: "במתא אד'רע דעל עינא דמיא אלעין מותבה".
בסוף המאה הי"ט רב הקהילה היה מרי יוסף גראמה. בשנים אלו או בתחילת המאה העשרים הגיע לכפר ר' יחיא צברי. מרי יוסף גראמה ביקש את עזרתו בהכנת כתובה ובסידור הקידושין שנערכו באותו לילה שהגיע לכפר. הוא אף הציע לו להיות ראש הקהילה. טכס הקידושין נערך בשליש האחרון של הלילה, והכתובה שהגיעה מהעיר מחוית היתה פסולה. ר"י צברי כתב כתובה חדשה. מנהג המקום היה, שהמקדש והעדים נקראים שושבינים כל שבעת ימי המשתה, לא יוצאים מבית החתן, ושרים ביום ובלילה שירות ותושבחות. אחר הקידושין אכלו ארוחת בוקר, מכל בית הביאו עריבה מלאה לחם פתות עם חמאה ודבש. מכל הישוב היו באים העניים והאורחים, ואת הנותר חלקו לעניים.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים, בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) רשומים שמות התורמים: יחיא ג'ראמה 2 ריאל, סאלם ג'ראמה 2 ריאל, סעיד ג'ראמה ריאל, אהרון עזירי 5 ריאל, יחיא ברעי ריאל, שוכר ברעי ריאל, חיים ג'ראמה 4 ריאל, סעיד סלימאן 3 ריאל, אהרון מנחם ריאל, הנשים: חמאמה בת (משפחת) חראזי ריאל, רומיה בת כהן ריאל, פכנה בת סלימאן ריאל, חמאמה בת קהלאני ריאל, רומיה בת גראדי ריאל, סעדה בת אבורוס ריאל, סעדה בת אהרון ריאל, רומיה בת כהן שתי ריאל, סעדה בת יחיא סעיד ריאל וסלאמה בת מוסי ריאל אחת.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה כעשרים משפחות: סלומן, בראעי, חראזי, יעיש, יחיא, קרואני, גוזי, גראמה, ועוד.
לאחר העלייה הגדולה לארץ נותרו יהודים באזור. ח"כ דאז, ישראל ישעיהו, כתב מכתב אל מחלקת העלייה של הסוכנות בשנת תשי"ג (18/12/52). במכתב הוא מבקש סיוע ליהודים אשר נותרו בישובים שממערב לצנעא. הוא מציין כי קיבל מספר מכתבים מתימן, וביניהם את מכתבו של ר' מנחם מחפוד, שמש בית הכנסת הגדול של עדן, ובו פירוט מלא של שישים ותשע משפחות אשר נותרו בישובים: אצ'בור, רגום, ער, בני שאב, גבל טרף, שג'אדרה, בני עואם, גבל עמר, שאחרייה, אידרע- חופיש וטוילה. כמו כן נותרו שמונה אלמנות ושנים עשר יתומים.
בהערכה שבכל משפחה ארבע נפשות, הרי מדובר ביותר מ-268 נפש. במקומות נוספים נותרו כ-398 נפש, ובסה"כ 666 יהודים.
ניתן להסיק, א"כ, כי בראשית שנת תשי"ג נותרו מאות יהודים לפחות, באזורים שממערב לצנעא.