מחדון, שבתאי בן פנחס הלוי*

מרי שבתאי בן פנחס הלוי מחדון נולד בשנת תרמ"ט - 1889 בישוב אלהג'ר עיר המחוז של חידאן, בצפון תימן. אמו לולוה בת נעמה בת יחיא ממשפחת גירחש. למד תורה אצל דודניו האחים מרי אברהם ויעקב בני סלימאן גירחש, ובהמשך אצל דודו, אחי אביו, מרי לוי מחדון, אשר עלה לארץ בשנת תרס"ז - 1907 או סמוך לכך, ואשר היה ממייסדי שעריים. עיין ערך קודם. התפלל ולמד תורה בבית הכנסת של המשפחה "כניס אלעיליה", הן מפני קדושתו והן מפני מקומו הגאוגרפי הגבוה.

בשנת תרס"ד - 1904, בהיותו בן ט"ו שנים, הוסמך לרבנות לאחר שנבחן מספר ימים בהלכה, בשחיטה ובקבלה. לאחר עליית רב הקהילה והמחוז מרי דוד צדוק הלוי בשנת תש"ב - 1942, שמש רב הקהילה והמחוז. הוא חי אז בכפר מגז מצפון לצעדה. הוא למד את השפה הערבית ואת הקוראן על בוריו, כדי שידע מה לטעון בעת הויכוח עם המוסלמים.

התפרנס בתימן מתפירת נעליים, היה רופא ועסק בקמיעות ובצמחי מרפא. הוא כתב שירים בעברית, אותם נהגו לשיר בבתים כפי ששרו את שירי ר"ש שבזי. חיבר בתימן ספר גדול, שלושה כרכים, בקבלה. כל ספריו ושיריו, אשר נכתבו בתימן, נעלמו תוך כדי העלייה.

עלה לארץ בעלייה הגדולה בערב חג השבועות תש"י - 1950 בגיל שישים שנה, והתגורר במחנה העולים ג' בראש העין. הוא שהה במחנה חמש עד שש שנים, ושם היה לו ויכוח קשה ונוקב עם אישים ברבנות הראשית כדלקמן. הוא היה מהפנט את השומעים בדרשותיו. אחד מבניו הוא ר' דוד מחדון, הצורף האחרון בראש העין, אשר המשיך לעבוד כמו בתימן.

הוא היה ידיד נפש למרי יחיא בן יחיא בסיס, ראה באנציקלופדיה ע' 44. הם היו לומדים תורה בצוותא שעות רבות. לאחר מספר שנים עבר להתגורר בקרית עקרון, ריכוז יוצאי תימן בישראל. שם למד תורה עם מרי דוד צדוק הלוי, רב קהילת אלהג'ר בתימן לפניו.

הוא חיבר שירים גם בראש העין, ושניים משיריו התפרסמו תחילה בכתב העת "בטרם", ולאחר מכן ב"דבר השבוע". שיריו כתובים בסגנון שירת תימן, ועוסקים בהוויות העלייה והמפגש עם החיים החדשים בארץ. שיריו חוברו מיד לאחר העלייה, וראייתו היא חיובית ואסירת תודה.

ראוי להתייחס מעט לויכוח הקשה והנוקב שהיה לו עם הרב כץ, מנהל מחלקה ברבנות הראשית בירושלים. הוא שלח מכתב לרב כץ בא' באדר תשי"ג - 1953, מכתב בן ארבעה עמודים גדולים. לא נותר בידינו מכתבו של הרב כץ, אך מהציטוטים והתגובות של מרי שבתאי מחדון ניתן ללמוד, כי הרב כץ שלח לו מכתב בכ"ב באלול תשי"ב - 1952, בו הוא אוסר עליו לעסוק בנישואין וגירושין. להלן חלק מהציטוטים: "לא מצאנו במכתבך כל הצדקה למעשיך הבלתי חוקיים לפי החוק... רק המורשה לכך... להפסיק ולא להתעסק להבא בעניני נשואין", ועוד.

מרי שבתאי מחדון, אשר היה רב קהילה ורב מחוז חידאן, נפגע מאוד ממכתב זה, והוא עונה לו במספר משורים. ראשית, "אני מורשה וזה עבודתי בתימן מקדש, מגרש, שוחט, מוהל, בודק מומחה, ואין מוחה בידי ואין פוצה פה ומצפצף". שנית, הוא מאשים את הרב כץ "בגבהות לבבות לפי שאני מאנשי תימן, אנחנו בעיניכם כד לא חשוב, שאתם מתגאים עלינו", והוא מזהיר, כי "עכשיו אתם מאיימים עלינו באימה יתירה וחזקה, ואתם חושבים שאנשי עיר חידאן שאינם יודעים מה לסדר ולעשות. בכל צד ואופן הם יודעים, ומי שהוא מבקש לעשות להם רע הוא נכוה בגחלתם מימים ימימה". הוא מתאר במכתבו את מצבו הכלכלי הקשה בארץ, לעומת בתים ושדות שהיו לו בתימן, והוא כותב: "אני לא יכול להפסיק שאני זקן מטופל במשפחתי, ואין לי זולת זה העבודה". הוא מאשים "עשיתם החוקים כתריס @44נגד@55 התורה", ולעומת זאת, אין אתם פועלים כנגד איסורי תורה הנרמסים בארץ כל הזמן.

מסעיפים י"ח וי"ט במכתבו, נראה, כי הוא התנגד לתקנות הרבנות הראשית ולחוקי מדינת ישראל האוסרים נשואים עם שתי נשים וקביעת גיל מינימום לנשואי אשה. הוא כותב: "מה שהאסירה תורה התיר החוק, ומה שהתירה התורה האסיר החוק, והחוק רוצה לדחוק את התורה חס וחלילה".*

את מכתבו הוא מסיים במילים:

דש"ו הקל והצעיר ער"ח שבתאי בן פינחס מחדון הלוי, ראש העין מחנה ג' צריף מספר ב', ועזרתכם ותשובתכם מהרה תצמח, בהשגחת עין טובה תהיו ברוב ברכות וכבוד רב.

נפטר בראש העין בי"ב בשבט תשכ"ט - 1969.