יחיא יעיש
מרי יחיא יעיש היה מחכמי העיר צנעא במאה הי"ח. שמו ידוע מתוך שני איזכורים במסוודה - פנקס בית דין צנעא.
ראשית, ביום ראשון פרשת תרומה, אדר בע"ו - תקכ"ה - 1765 תבע שלמה בנו בבית הדין לקבל תשע קרוש וחצי עבור השדה המכונה "אלעצב", אשר נקנתה ע"י המוסלמי "עטייה זיד סלטאן", ממרי יהודה צעדי, מגדולי חכמי צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח. בניו של מרי יהודה צעדי: הדיין מרי יחיא ויוסף, הם אלו שפנו לבית הדין. בי"ד מפרט את החזר ההוצאות והחלק שיקבלו בספרים. למרי יחיא: שו"ע יורה דעה, ספר החינוך, חומש "זקן" וזבחי שלמים בשווי "שני קרוש וחצי ושמינית". יוסף קיבל פרשה חסרה, משנה חלק ב' כף נחת, תיקון שבועות, וכרך נביאים בשווי שני קרוש ורבע ושמינית. מפסק הדין ניתן ללמוד, כי הקאצ'י, השופט המוסלמי היה מעורב במקרה, וכי בניו של מרי יהודה צעדי היו בבית הסוהר.
בפנקס בית הדין כתוב:
כאשר באה תביעה מצד סלימאן בן מ"ו יחיא יעיש לעטייה זיד אלסלטאן בעניין השדה אלעצב הקנויה בידי עטייה ממ"ו יודא אלצעדי. ואחר כך חזר עטייה על יורשי המנוח מ"ו יודא, ותבע מהם לשלם את המחיר בסך תשעה קרוש וחצי, והזרעים לעשרים ושתים שנים, העריכם הקאצ'י בקרוש לכל שנה. והופיעו יחיא ויוסף בני מ"ו והביאו את העניין בפנינו, והרשינו אותם לעלות ולשלם, וזאת בשכר והחזר הוצאות... יום א' סדר תרומה בע"ו.
שנית, בפנקס נכתב, כי נצ'רה בת אברהם קורח ביקשה מבעלה שלמה בן מרי יחיא יעיש לקבל גט על רקע מחלתה. פסק הדין אינו מתוארך, ועפ"י ההקשר נראה, כי היה זה בשנת בפ"א - תק"ל - 1770.
בפנקס בית הדין כתוב:
כאשר חלתה נצ'רה בת אברהם קורח ביקשה מבעלה סלימאן בן מ"ו יחיא יעיש לגרשה בגט אולי תתרפא. וקיבלה על עצמה מצד עצמה שאם תעבור עליה ח"ו פקודת הב"ה שאין עליו לשלם ליורשיה כלום אלא הוא היורש של הכתובה והחוב, וזאת בשביל שיסכים לגרשה, וכי מחול לו מעכשיו אם יקרה לה דבר. ואם תקום מחליה ותחזור אליו יחזור כל דבר במקומו כמו שהיה, ואם לא תאות עוד לחזור אליו יותנו לה בגדיה בעינם בלבד. וקנתה נצ'רה היא ואחיה אברהם ואמה על זאת המחילה הנזכרת לעיל.