קטיעי, יחיא
מרי יחיא קטיעי היה מחכמי צנעא באמצע המאה הי"ט. נראה, לפי זה, כי אין מדובר בסופר ר' יחיא בן דוד קטיעי שהעתיק את המשנה בצנעא בשנת תקט"ו (1755) (ע"ע הבא).
הוא חתום על אחת האגרות העוסקות בפולמוס הגדול שהיה בצנעא במאה הי"ח-י"ט בנושא סעודות רבים, האם לשמר את מסורת הקדומה בתימן, שאחד מברך לכולם כפי שהכריעו הרבנים הראשיים מהרי"ץ, מרי יוסף קארה ואחרים, או לנהוג כשו"ע שיש לברך בכל שולחן כפי שהכריעו מנהיגי כניס אלאוסטא, מרכז השאמי בצנעא.
מרי אברהם ערוסי כותב בפירושו אור לישרים לפרקי אבות, כי הוא ומרי יחיא בן שוכר בדיחי נלקחו למאסר ע"י השלטון המוסלמי בימי האימאם מחמד בן יחיא, אשר הציע להם להמיר את דתם או לשלם קנס עצום של שמונה אלף ריאל או מוות בכריתת ראש. גזירה זו הייתה בשנת תר"ד (1844).
בזכות תורתם נעשה להם נס ופדו את עצמם בערמה ונמלטו. מרי יחיא בדיחי עם בנו יחיא נמלט לעיר כוכבאן שם שהה שלושים שנה, ואילו מרי יחיא קטיעי עם בנו נמלטו לעיר כ'מר. אלא שלמרות שעשו זאת להצלת עצמם נענשו, כפי מאמר המשנה באבות "ודאשתמש בתגא - חלף", ויחיא בנו של מרי יחיא בדיחי נפטר בצעירותו בעיר כוכבאן, ואילו בנו של מרי יחיא קטיעי נפטר בעיר כ'מר. סיפור זה כותב מרי אברהם ערוסי בשם ר' משה בן יוסף הלוי ערוסי שהיה עד ראייה.
נפטר, כנראה, בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים, כנראה, בעיר כ'מר או בצנעא.