צאלח, מרי יחיא בן יוסף - מהרי"ץ

מרי יחיא בן מרי יוסף בן הדיין מרי צאלח נולד בצנעא בשנת תע"ה (1715). הוא גדול החכמים בתימן במאה הי"ח ובמאות השנים האחרונות. הוא נבחר לבי"ד בשנת תקי"ח (1758), ומאז ועד מותו שימש דיין וראב"ד ורב ראשי לכל יהדות תימן.

רבותיו היו סבו מרי צאלח, הדיין מרי יחיא עראקי ומרי דוד משרקי. בצעירותו כתב חיבורים ברוח שיטותיהם של רבותיו ובעיקר של סבו. הוא תמך במנהגים רבים מספרי הדפוס, השו"ע והקבלה, למרות שהם נגדו למנהגי תימן. בשני מקומות בסידור, בהגדה ובהושענות הוא כותב כמנהגי תימן, וכי הוא חזר בו ממה שכתב קודם לכן.

הוכחנו, כי התפנית ביחס למנהגי תימן חלה בין השנים תקל"ה לתקל"ט. בשנת תקל"ו (1776) הוא מתחיל לערוך את הסידור כדי להגן על מנהגי התפילה העתיקים שרווחו בתימן. הוא, למעשה, הצליח לעצור את הסחף לעבר מנהגי ספרד. לסידור הוא כתב גם פירוש בשם "עץ חיים", ובמשך כל חייו המשיך להוסיף, לשנות ולהתאים למנהגי תימן.

החיבורים אשר כתב הם רבים. חיבוריו העיקריים הם: הסידור, שו"ת פעולת צדיק, זבח תודה - פירוש לשו"ע יו"ד על שישים הסימנים הראשונים, חלק הדקדוק אשר עסק בהם מהרי"ץ עד למותו. פרט לסידור, אשר פשט מאוד בתימן, גם הקונטרס שערי קדושה העוסק בשחיטה ובדיקות פשט ביותר. שו"ת פעולת צדיק, למרות חשיבותו הרבה, לא זכה לתפוצה גדולה בתימן, אולי בגלל גדלו - תשנ"ז תשובות. קונטרס חלק הדקדוק, העוסק במסורה על התנ"ך, בא לבסס ולשמר את מסורת תימן, ואף הוא פשט מאוד בתימן, ונדפס בכל דפוסי המקרא עפ"י מסורת תימן.

להלן פירוט כל חיבוריו:

א) קיצור מתשובות ר' יעקב קאשטרו. נכתב לא יאוחר משנת תק"ט (1749).

ב) קונטרס בהלכות טרפיות. נכתב בשנת תקי"א (1751) בערך.

ג) הגדה של פסח - מהדורה ראשונה. נכתב לאחר שנת תק"ט (1749).

ד) ספר ההושענות - מהדורה ראשונה. נכתב בשנת תקי"ט (1759) בערך.

ה) מעיל קטון - פירוש לספר הקבלי שני לוחות הברית. נכתב בשנים תק"ד (1744) / תקל"א (1771).

ו) שערי קדושה - הלכות שחיטה וטרפיות בקצרה.

ז) שערי טהרה - הלכות נידה. משולב בתוך סידורו עץ חיים.

ח) תכלאל עץ חיים עם פירוש, לכל ימות השנה.

ט) זבח תודה - פירוש לשו"ע טור יו"ד הלכות שחיטה.

י) שו"ת פעולת צדיק - תשנ"ז תשובות.

יא) קונטרס חלק הדקדוק - מסורה לתנ"ך.

יב) אורח לחיים - פירוש וטעמים לחמש מגילות.

יג) מגילת תימן - הסטוריה.

יד) שונות: פירוש למלים הקשות בתרגום המגילות, הגהות לשו"ע ועוד.

חיבוריו הם ללא תקדים מבחינת היקף החיבורים ואיכותם. הוא נחשב "גאון רבני תימן", ולדעתי, הוא אף החוקר הראשון והחשוב ביותר בחקר מורשת יהדות תימן.

תמיכתו במסורת תימן היא ללא סייג, והוא תומך במסורת זו, גם אם היא עומדת בניגוד לדברי התלמוד הבבלי. בכל חיבוריו ניתן להבחין בבירור, כי הוא תומך להמשיך ולנהוג בכל התחומים עפ"י מסורת תימן, והוא מאמץ מספרי הדפוס רק מנהגים אשר פשטו בציבור בתנאי שאינם עומדים בניגוד למסורת תימן. הוא כותב לנהוג כך בתפילה ולפסוק הלכה עפ"י הרמב"ם. רק כאשר ההלכה אינה מוזכרת ברמב"ם יש לפסוק עפ"י השו"ע.

ביחסו למסורת תימן הוא הופך להיות המתנגד החריף ביותר לרבו - ר"ד משרקי. בשונה מרבו, מרבה מהרי"ץ להביא את דברי חכמי תימן, והוא אחד המקורות החשובים לחקר חכמי תימן. הוא מרבה לעשות שימוש הלכתי בזוהר עפ"י סבו, בניגוד לרבו ר"ש משרקי. מהרי"ץ הושפע מאוד ממרי יהודה צעדי, והוא משלב את כל הקדמת ר"י צעדי בתוך סידורו. התפנית שאירעה למהרי"ץ דומה לתפנית שאירעה לר"י צעדי ולר' פנחס הכהן.

מהרי"ץ מזכיר בחיבוריו מאות ספרים שהגיעו לתימן. חלקם נדירים ביותר, וביניהם ניתן למצוא אפילו את הגהות גדולי הפוסקים בשולי הספרים. בידי מהרי"ץ היו הגהות הפר"ח על השו"ע בכתב ידו. הוא עשה מאמצים רבים וניצל את קשריו כדי לעיין בספרים, אשר היו בערים אחרות או מחוץ לתימן.

מן ההשוואה של הספרים אשר היו בפני ר"ד משרקי לבין הספרים אשר היו בפניו נראה, כי כמות עצומה של ספרי דפוס הגיעו לתימן במחצית השנייה של המאה הי"ח. הספרים, אשר היו בפני מהרי"ץ, גדולים כמותית כמעט פי שלושה מאשר הספרים שהיו בפני ר"ד משרקי, והם מסתכמים בלמעלה מחמש מאות ספרים.

מצבו הכלכלי של מהרי"ץ היה טוב, והוא שלח סחורות למנהיגי העיר קוצ'ין שבהודו, כדי שידפיסו את תשובותיו ואת ספרו זבח תודה.

השפעתו של מהרי"ץ על יהודי תימן הייתה מכרעת. סידורו פשט בכל תימן, ומצאתי העתקות מסידור או השפעה חלקית של סידורו בכל מחוזות תימן. השפעתו הייתה מכרעת אף על חכמי המאה הי"ט. שני ראב"ד ששימשו אחריו היו תלמידיו: בנו - מרי אברהם ומרי יוסף קארה ששימש עד שנת תר"ט (1849). בנו מרי שלמה קארה שימש רב ראשי עד שנת תרמ"ט (1889). לאחר מכן שימש רב ראשי מרי שלמה בן שלום צאלח. כלומר, ראב"ד והרבנים הראשיים עד סוף המאה הי"ט ותחילת המאה העשרים, היו תלמידיו ותלמידי תלמידיו.* רבים מחכמי תימן העתיקו את חיבוריו, קיצרו את תשובותיו, ונסמכו על הוראותיו.

השפעתו גדולה ביותר אף בקרב יוצאי תימן בישראל, וכל מתפללי נוסח הבלדי מתפללים עפ"י סידורו. השפעתו ניכרת היום גם בקרב מתפללי נוסח השאמי.

נפטר בצנעא בזמן המנחה שבת כ"ח בניסן תקס"ה (1805).