עמרם בן יהוחנן
מרי עמרם בן יהוחנן היה נציג ישיבות הגאונים, ומחכמי העיר צעדה, שבצפון הרחוק של תימן, בסוף תקופת הגאונים במאה הי'-י"א. יתכן, כי היה ראש הקהילה בעיר.
הוא ידוע מתוך מסמכי הגניזה, ובאחד המסמכים שולח אחד הגאונים מכתב המיועד "אל עמרם בר' יהוחנן מן צעדה". בתחילת המכתב כותב הגאון, אשר איננו יודעים את שמו, הקדמה מלבבת בה הוא מזכיר את "אהבתך ואהבת אביך מימי קדם", משמע, שהיו קשרים לאותו גאון גם עם אביו ר' יהוחנן, וכי היו קשרים רציפים וממושכים בין הגאון לבין מרי עמרם ואביו.
במכתב מבקש הגאון ממרי עמרם, כי ידאג להעביר את כספי התרומות של יהודי צעדה לישיבת הגאונים בבבל, וכי ישנו סכום של שמונים דינרים, אשר היו מיועדים להשלח לראש הישיבה הגאון, אביו של שולח האגרת. במכתב מתלונן שולח המכתב, כי יהודי צעדה העבירו את התרומות לישיבה אחרת. מרי עמרם מתבקש במכתב להעביר את הכסף לנציג ישיבות הגאונים בצנעא, שהיה מרכז את כל התרומות מכל רחבי ארץ תימן וימאמה.
במכתב כתוב עוד:
"לא ידענו כי האילן נקוב, כי אמנם נרקב ונשחת ונרפש... ותחזיק בזולתינו ותעזב אותנו ואת בני ישי(בתנו) בחוסר כל, ובכל שנה ושנה תסיע את חקינו לזולתינו. והרבה כתבים באים אל שער ישי(בתנו) מבני ימן וימאמה מפרשים בהם רוע מעשיך עמנו... והגד לפנינו כי מימי ראש הישבה אבינו יש בידך לישיבתנו פ' דינרים... וכי... מאומה בלתי קו"כ (?) כספים קבלנו בלבד ובדינרים..."
במכתבים ניתן להסיק עוד, כי יהודי תימן שלחו גם דרהמים של כסף נוסף על הדינרים. רב שרירא גאון, במכתבו ליהודי קיראון משנת ד' תשנ"ב (992) כותב: "הספרים אלתאמנ'ה (=שמינית ריאל רגיל) הבאים לפנינו מארץ ימן, כל זוז מהן יש בו אחד משמונה בכספים הללו שבבבל".
מן המכתבים הללו ואחרים ניתן להסיק, כי יהודי תימן תרמו סכומים גדולים לישיבות הגאונים בבבל, במשך דורות, וגם בזמן המחלוקת המשיכו התרומות להגיע רק לישיבה אחרת. ועוד, צנעא היתה המרכז, וישובים מרוחקים כמו צעדה, מרחק חמשה ימי הליכה מצנעא, והישוב תרג' שהיו קרובות יותר לבבל מאשר לצנעא, התבקשו לשלוח את תרומותיהם לצנעא ולא ישירות לבבל.