מנגמי, רצון בן עמרם*

מרי רצון בן מרי עמרם מנגמי נולד בחודש אלול שנת תרמ"ב (1882) בישוב אלחוציין שבמחוז מכלף הסמוכה לשרעב. אביו, מרי עמרם, היה אף הוא מגדולי החכמים (ע"ע קודם). בן בכור לאביו. בצעירותו התגלה כעילוי, ואביו לא לימדו מקצוע, בשונה מדרכם של כל חכמי תימן, ורצה שיעסוק אך ורק בלימוד תורה. שקדן וחריף היה בלימודו.

בשנת תרס"ה (1905), בהיותו בן כ"ג שנים, הוסמך להוראה ולדיינות וצורף לבי"ד של מחוז שרעב. עסק רבות בפעילות ציבורית, הוא עבר בין הישובים היהודים, הסמיך שוחטים, רבנים ודיינים, דאג לאנשים חלשים ועוד.

משנת תרפ"ד (1924) ואילך, החלה לצמוח ידידות רבה בינו לבין המקובל מרי שלמה טביב מהעיר תעיז, ובין המקובל מרי חיים סנואני, גדול חכמי דרום תימן בדור העלייה לארץ. כמקובל בקרב חכמי שרעב, היו נוסעים מידי פעם זה לזה, שוהים מספר ימים ולומדים בצוותא תורה וסודות הקבלה, ואף היו מתכתבים זה עם זה במכתבים ובשירים.

היה עניו כהלל, עושה שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

היה סופר מהיר, כתב עשרות פסקי דין וחיבר מספר ספרים:

"עת רצון" - שיעורים ונוטריקונים וכן שירים בסתר ובנגלה. כמו-כן כתב חיבור בנושא עיבור השנים, הגהות להלכות שחיטה "מקור חיים" שחיבר מהרי"ץ בן יעקב הדיין מצנעא ועוד.

בידינו נותרו י"ב מכל השירים שחיבר, וחלקם תורגמו לעברית ופורסמו בלוח צעידי. שיריו נמצאים בידי נכדו הרב שלמה כוכבי מר"ג.

התגעגע מאוד לארץ ישראל, ולאחר ביקור שליח העלייה יבניאלי בשנת תרע"א (1911) כמעט ועלה לא"י. הוא חתום עם חכמי שרעב על מכתב תשובה לרב קוק. בחלק משיריו מתקופה זו, הוא כואב את המצב בו שערי א"י היו כמעט נעולים לעולים מתימן. ניסיונותיו נשאו פרי רק בשנת תרצ"ב (1932), והוא ארגן את קהילתו ועלו בשיירה לא"י.

כרוניקה שכתב בשנת תרפ"א (1921) בעקבות מגפת הדבר, פרסם בר מעוז. שלושה משיריו פרסם רצון הלוי. התיישב בשכונת מרמורק ברחובות, ושימש רב הקהילה התימנית. עמד בקשרים טובים גם עם בני הקיבוצים בסביבה, והציע להם לשחוט בחינם, לאחר ששמע שאינם שוחטים כלל את העופות. בנו, מרי יששכר, היה לו לעזר רב הן בתימן והן בארץ. בנו המשיך את דרכו של אביו, ושימש אף הוא רב שכונת מרמורק.

חלק מניסים ונפלאות שעשו הוא ובנו פורסמו ע"י מרי סעדיה חוזה.

נפטר ברחובות בשנת תשכ"ד (1964).