ושצ'י, שלום נסים
מרי שלום נסים ושצ'י נולד בעיר ד'מאר בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים. הוא היה ממנהיגי הקהילה היהודית. הוא התפרסם כאחד מי"ז חברי מועצת מחנה העולים גאולה שליד עדן, סמוך לעלייה הגדולה לארץ.
הוא היה מנהיג יוצאי ד'מאר במחנה העולים. לשני מנהלי המחנה היה כבוד גדול למסורת היהודית ולמנהגים, ולכן זכו להערכה ולאהבה רבה מצד יהודי תימן, אך כאשר הגיעה המנהלת השלישית, גב' אולגה פיינברג, בכינויה אזבל, כפתה בכוח את אורח החיים החילוני שלה על עולי תימן שהיו שמרניים מאוד, אירגנה ריקודים מעורבים בנים ובנות, קיצצה את הפיאות לילדים ועוד. רבני המחנה שראו כיצד בני משפחותיהם מתדרדרים מבחינה דתית ומוסרית החלו להתנגד. מרי שלום תמך בכרוז אשר תלה מרי שמעון נגאר רדאעי, ובו הוא מציין את המצב הקשה שהגיע "בעוונותינו הרבים", ואשר חרה במיוחד למנהלת המחנה. הוא זה ששחט את הפרה והגביר את כעסה. המנהלת הענישה אותו בהפסקת מנות האוכל לו ולמשפחתו למשך שבועיים, העלילה על הרבנים עלילות, שיקרה לצבא הבריטי, והזמינה אותם למחנה כדי שישליכו את כל הרבנים לכלא בעדן.
מבחינת החשיבות ופעילות י"ז חברי מועצת המחנה, מרי שלום ושצ'י מוזכר שלישי, לאחר מרי נסים טיירי ומרי חיים סנואני - גדול המקובלים והחכמים בכל דרום תימן.