All

גוב

בכתב היד, אשר הגיע לידי, מוזכר הישוב גוב בסמוך לישוב רחבה, שהוא מדרום לנפת חאשד, ולכן נראה כי אין מדובר בכפר גוב שבנפת חאשד.

כתב היד הוא הלכות שחיטה, אשר נכתב על ידי הסופר ר' זכריה בן סעדיה בשנת תכ"ו-1666. בכתב היד מ"א דפים, ונכתב במימון ובהזמנת ר' שלום בן מעוצ'ה. בכתב היד חלק נוסף כנראה, אשר נכתב על ידי סופר אחר, כנראה, בדפים מ"ב-ס"ד, שם מוזכר שמו של ר' עודד בן אברהם.

בקולופון כתוב:

גוב (גאוב)

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי אברהם חיים ובנו סאלם ובניו (נכדיו) יהודה וסאלם, יחיא חיים ובניו חיים סלימאן יוסף ודוד, סאלם חיים, יעיש חיים ובנו סאלם, סאלם סלימאן סיבהי, אחיו מוסי' סיבהי ובניו סלימאן יחיא ואברהם, סאלם מעוצ'ה ובניו יוסף מחפוץ' יחיא ואברהם וכן יחיא מעלם ובנו סאלם.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי אברהם חיים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגדלה עשר משפחות בערך: סיבהי, מעלם, חיים, מעוצ'ה ועוד.

גובה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שש עד שבע משפחות: צנעאני, מלחי, דשאל, אכוע ונגאר.

עיין ערך הבא.

גובאה (גובה)

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.

דרך מחנה העולים העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ יהודי נשוי כבן שלושים עד ארבעים שנה, ללא משפחתו כנראה. התפרנס ממסחר וחקלאות. שם המשפחות שהיו בכפר: עואץ', כ'יאט וסאלם.

יתכן ומדובר בישוב הקודם.

גוּבַּאן

העיירה נמצאת ממזרח לדמת ונאד'רה. הקהילה במקום עתיקה, וחומה הקיפה את כל העיירה. דרך הפרידה בין שכונת היהודים לשכונת המוסלמים.

בשנים תרכ"ב-תרכ"ו (1862-1866) העתיק הסופר ר' שלום בן שלמה קומלי חמשה כתבי יד לפחות, ואחד מהם בגובאן. יתכן והוא הדיין מרי שלום קומלי מדמת. הוא העתיק מעמדות בישוב ד'ראח, מדרש חמדת הימים לתורה, דיואן, סידור וסדר הושענות. כתב היד האחרון הוא סידור ובו תפילות לשמחת תורה והושענות. בידינו נותרו י"ד דפים בלבד. נכתב במימון ר' סעיד בן אברהם.

בקולופון כתוב:

גוּבַאת

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

גוּרוּף

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו מספר קטן של משפחות יהודיות בכפר. ידוע, כי סמוך לעלייה נרצח בידי ערבים אברהם והב.

גוּרְבַאן

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שש משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי מוסי הכרי ובניו סאלם יחיא יוסף ואברהם שלוש ריאל, יחיא דחבאש ובנו סאלם שתי ריאל, חסן בן סעיד טויל ובנו יחיא כרבע ריאל, יחיא חדאד ובניו שמעון וסעיד חצי ריאל, סלימאן מנקד'י ויוסף דחבאש.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי מוסי-משה הכרי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה עשר משפחות יהודיות בערך: חדאד, טויל, מנקד'י, הכרי ודחבאש.

גוּרַדַה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, ממשפחת יהודה.

גוּרְבַאן

שני כפרים בשם גורבאן היו בתימן, האחד בנפת חאשד מצפון לצנעא, והשני בנפת אנס במחוז ד'מאר, מדרום לצנעא. כפר גורבאן שבנפת חאשד נמצא כארבע שעות הליכה מצפון לישוב אלצ'ואלע, כשמונה שעות הליכה מצפון לעיר עמראן.

Pages

Subscribe to All