מספר ישובים בעלי שם דומה וזהה היו בתימן: עואם, בנפת חאשד מצפון לצנעא, עראם בנפת ענס שבמחוז ד'מאר, עראס במחוז ירים, והישוב בני עראם. יתכן ובני עראם קשור לאחד משני הישובים עראם דלעיל. שם הישוב שונה במעט, ורשימת המשפחות לא תואמת, ולכן מסתבר, כי מדובר בישוב אחר. ועוד, ברשימות מחנה עולים גאולה מוזכר גם הישוב עראם וגם הישוב בני עראם, ושמות המשפחות לא זהים.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926), כתוב, כי בכפר חי יחיא סלימאן מימוני, אשר תרם ריאל אחת.
בני מטר היא נפה במחוז צנעא. להלן שמות הישובים הנמצאים בנפה: ארדם, בית בוס, בית מאוגן, בית מהדם, בית נעם, בית רדם, בקלאן, דאיאן, ואדי, וקש, חאפד, חצ'ר, חרף, כ'מיס, לדאן, לולוה, מדאין, מוגמה, מסייב, מפחק, נש, רבע, רייען, ועוד.
הכפר בני מורר ידוע לי בהקשר למרי חיים בן אברהם שרעבי, רב אזורי של מטה יהודה. הוא נולד בשנת תרפ"א-1921, וביום ראשון ג' באדר ברמ"ח-תרצ"ז- 1937 הוא הוסמך לשוחט ורב אזורי לכפרים הבאים: בני קובר, בני מורר, בני סומע, נואזה ועוד. החכמים שהסמיכוהו: מרי חיים בורה, מרי משה בורה, מרי מוסא כלף, מרי סעיד עמראן, והצטרף אליהם מרי שלום מחפוץ', שליח בית דין צנעא.
הכפר בני כאטב נמצא ליד העיר מנאכ'ה, הישוב המרכזי בנפת חראז, סמוך לעלייה הגדולה. במקום היתה קהילה יהודית עד לרעב הכבד שהיה בתימן בשנת תרס"ה- 1905. ברעב מתו יהודים רבים, והנותרים עברו לישובים אחרים.
הכפר חרף אלהיגה נמצא באזור בני יוסף, ולעיתים בני יוסף הוא גם שמו של הכפר חרף אלהיגה. עיין ערך.
לדברי זקנים מיוצאי בני יוסף, מקור השם הוא בשבטים אשר כבשו את האזור מידי שבטים אחרים, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. מואדי יהודיה הסמוך לכפר, היו מביאים משולשים, אתרוגים ולימונים.
שליח העלייה יוסף צדוק כתב בספרו, כי בזמן העלייה הגדולה לארץ, בחודש אב תש"י-1950, כמאתיים נפש מבני הקהילה נתקעו בדאר סעיד בדרכם לעדן. ואולי מדובר ביהודי הכפר שבנפת נאצ'רה ממחוז ירים.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר ארבע משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא יעקוב ובניו יעקוב ויחיא יחד עם אחיו הארון רבע ריאל, סאלם עואץ' ובניו מוסי' וסאלם ויחיא דאוד רבע ריאל.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע עד חמש משפחות יהודיות: יעקוב, סעיד ודאוד.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר חמש משפחות יהודיות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סאלם הברי ובנו, יעיש אשרס ובניו סלימאן ואברהם, יחיא דאוד ובנו, חיים בוטיל ובנו ויחיא מוסי' ובניו. התרומה מכל יהודי הכפר הסתכמה בארבע ריאל.
