All

בִּיר פַדל

בביר פדל היה מחנה עולים בשלהי העלייה הגדולה בשנת תשי"ז-1957. מרדכי לפידות, המנהל האחרון של מחנה העולים גאולה, מטעם הגוינט, יצא לעדן בשליחות הסוכנות בשנת תשי"ז-1957, כדי לסייע לועד העדני בהעלאת שארית היהודים, אשר נותרו בתימן.* במכתבו משנת תשי"ז 15/7/57 הוא כתב, כי נותרו יהודים בשלושה אזורים: בצעדה בצפון תימן, בריידה ובעמראן מצפון לצנעא ובשג'אדרה וגבל עמר ממערב לצנעא. הוא כתב עוד, כי מכינים מחנה עולים בביר פדל כפי שהקימו בשנת תשי"ד-1954.

בִּר עַמְבַר

במסוודה-פנקס בית דין צנעא, נכתב ביום חמישי כ"א באדר ב' ב"פ-תכ"ט-1769, כי יחיא בן סעיד טהירי ואחותו ג'זאל קיבלו מיחיא בן סאלם סעיד ארבעה קרוש, תמורת קניית השדה אשר נמצאת ב"ביר עמבר". לא ידוע לי המיקום המדויק של השדה.

יתכן ושטח זה היה אזור חקלאי.

בִּיר אלעְזַב

ביר אלעזב הוא גם כינוי לעיר צנעא. עיין ערך.

ביר אלעזב היא שכונה בתוך העיר צנעא, ממערב לנהר השחור, אלג'יל אלאסוד. השכונה נבנתה לאחר גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679), לאחר שאלצו את היהודים לצאת ולהתגורר מחוץ לחומות העיר.

בֻחַיִח

באזור הסמוך לחוף ים סוף לא חיו יהודים רבים, ולכן ספק אם חיו יהודים בישוב זה הקרוב לעיר הנמל חודידה. הישוב מוזכר בדברי ר' יחיא צברי, בהקשר לנסיעתו ממנאכ'ה לחודידה בתחילת המאה העשרים. מ"מ, סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר.

בַדִיח

בדורות שלפני העליייה הגדולה לארץ הכפר היה חרב, ולא חיו בו יהודים. מוצא משפחת בדיחי מכפר זה.

באנציקלופדיה לחכמי תימן מצאתי את קדמוני משפחת בדיחי מהמאה הי"ז. ר' יוסף בן ישראל בדיחי העתיק דיואן בתנעם בשנת ש"מ-1620, ור' מעודד בן סעדיה בדיחי העתיק שלושה כתבי יד לפחות משנת ת"ח-1648 ואילך, בעיר רדאע.

ניתן, א"כ, להסיק, כי יהודים חיו בכפר בדיח קודם לשנת ש"מ-1620.

בַוְעַאן

מבצר זה מוזכר בהקשר למלחמות הטורקים והאימאם בשנת תרס"ד-1904. בספר אשכלות מרורות לר' סלימאן חבשוש כתוב, כי בתוך הארמון הנמצא מתחת למבצר היו שני אחים יהודים ממשפחת ושצ'י, אשר נלכדו במצור עם החיילים, ובסוף מתו כולם ברעב. במקום התקיים השוק השבועי.

בוקעה

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע מספר המשפחות.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ בעלייה הגדולה אשה נשואה כבת עשרים עד שלושים שנה ממשפחת נג'אר. שם משפחתה הקודם: קהה.

בוּקֵר

קיימת מסורת, כי בימי מרי יוסף משתא, במאה הי"ז בזמן השלטון הטורקי, נגזר על היהודים לבנות את הישוב קלעת אלצעיד. היהודים עונו במשך שנה, והגזירה בטלה רק לאחר שמלך אוהד יהודים נצח בקרב. לאחר השחרור מבית הסוהר נקברו באופן זמני ספרי היוחסין, וכאשר רצו למצוא את ספרי היוחסין כעבור שנים לא הצליחו, כיון שהמקום התקדש. הישוב נקרא מאז בוקר, ע"ש קבורת ספרי היוחסין.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שלושים משפחות בערך, וכל תושבי הכפר היו יהודים. רב הקהילה היה מרי והב בורה, אשר שמש כרב הקהילה גם בכפר כראמה.

עפ"י גלעד צדוק, הכוונה לכפר בקיר.

בַחְשַאן

בכפר היתה קהילה יהודית קטנה בזמן גלות מוזע בשנת ת"ם-1680.

במסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח מוזכר יהודי בשם סלימאן-שלמה בחשאני, על שם הכפר.

הכפר מוזכר במכתבו של המשכיל ר' חיים חבשוש ליוסף הלוי, במחצית השנייה של המאה הי"ט, ככפר שחיו בו יהודים לויים.

בדורות האחרונים שלפני העלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר.

בַיַד

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר צאצאי מומרים. הם התפרנסו ממלאכת הקדרות, מקצוע יהודי אופייני בתימן. לא ידוע מתי ועל איזה רקע עזבו היהודים את דתם.

Pages

Subscribe to All