תַאלַבִּי
בדורות האחרונים שלפני העלייה הגדולה לארץ היהודים חיו בשכונה נפרדת מהשכונה המוסלמית.
סמוך לעלייה הגדולה מנתה הקהילה היהודית בכפר קרוב לשמונים משפחות, כארבע מאות נפש. שם המשפחות בכפר: אסווד, נגאר, יוסף, עווד, חדאד, יהודה, מת'נה, יחיא, צנע, חסן, סעיד, שולוק, אקטם, זהרה, נאמיה, סאלם, אברהם, ועוד.
רב הקהילה היה מרי שמעון בן יוסף כהן, תלמידו של מרי יוסף יתים מג'וראן שבמחוז ירים. הוא כתב את הספר "סגולת השוחטים" בשנת תרפ'ע-1923, וספר פרי מגדים, טעמים לשו"ע בדרך הסוד. סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנהיגי הקהילה היו ר' סאלם מתנה ור' סאלם סעיד.
בכפר היה בית כנסת אחד בנוסח השאמי. היחס של המוסלמים היה תקין, ואחד הבטויים לכך הוא העובדה שבתי היהודים היו מעל בתי שכונת המוסלמים. בתי היהודיים הגבוהים היו בנויים מאבן. מקור המים בישוב היו ממעיינות מעל הכפר, המכונות "שלאלה". באזור גדל עץ ה"טלח" החזק מאוד, אשר שמש לקירוי הבתים. היהודים התפרנסו ממקצועות שונים, וחלק היו מגדלים את הפרות של הערבים.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ יהודי אחד או שניים בגיל עשרים עד שלושים, ממשפחת תאלבי.