All

עד תחילת המאה העשרים שילמו יהודי נפת חוגריה את מס החסות למושל בתעיז, ומאז העבירו את המס למושל תרבה, מושבו של המושל המקומי.

בנייני תרבה היו יפים, הרחובות היו מרוצפים באבנים מרהיבות עין. מצד מזרח ישנו קבר גדול, אשר הגויים מכנים אותו קבר אוריה.

נראה, שבעיר תרבה לא היה ישוב קבע של יהודים, אלא רק יהודים מזדמנים לתקופות קצרות בהתאם לעבודה. אחד מהם הוא סאלם סעיד מהישוב גוירה, איש אמיץ, אשר התהלך בלילות יחידי וכונה אלוחש-כפיר אריות. הוא התיישב בהמשך בתרבה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

אברהם בן משה יוסף דמתי מדמת כתב, כי אביו ר' משה יוסף דמתי היה הגובה האזורי מטעם הגובה הראשי. דודו, הרב סעיד יוסף דמתי היה ממונה מטעם השלטון הטורקי. אביו היה ממונה על אזור ריאשייה וכוור.

לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים. שם הישוב מוזכר בהקשר לפעילות של שליח העלייה יוסף צדוק, ויהודים רבים עברו דרך אזור מאויה בדרכם מצפון תימן או מרכז תימן לכוון עדן. בציר הנסיעה צנעא-תעיז, המכונה "דרך אלימן" נסעו רוב יהודי תימן.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: ערבה, חדאד, מליחי, חרפף, טעבה, ועוד.