All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: צאלח עאשק, סאלם הדנה, סאלם חאשדי, יעקוב חאשדי, אחיו מסעוד חשאדי, יחיא בן מוסא קהא, אחיו מוסא קהא, הארון בן יחיא קהא, סעיד בן מוסא ופנחס חאשדי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שתים עשרה משפחות יהודיות: רידי, בוני, נגאר, עאשק, חאשדי, גמל, ועוד.

בנפת שרעב נמצאים עשרות ישובים, והיא נחשבת לאחת הנפות הגדולות בו חיו יהודים בפיזור רב. להלן חלק מהכפרים: חמיאר, בוקר, בני מורר, גחפה, ואדי בן סיף, חדה, חוגפה, ועוד.

רוב נפת שרעב הוא מישור.

שרעב היא נפה במחוז תעיז. בספרות ובכתבי היד כאשר כתוב שרעב מתכוונים לעתים קרובות לתעיז. נראה, כי בתקופות קדומות ועד היום, השם שרעב היה נפוץ יותר לאזור שבדרום תימן, בעוד שבדורות האחרונים המחוז כונה תעיז.

לא תמיד ידוע לי לאיזה ישוב הכוונה כאשר כתוב בכתב היד שרעב.

לקמן התייחסויות כלליות לשרעב, כאשר לא מצוין שם הכפר או הישוב.

שם הכפר מועלא ידוע כמקום קבורתה של הצדקת מרת חנה אלמשתאיה, אשת המשורר הלאומי ר"ש שבזי. מסופר, כי מרי סאלם שבזי רצה לעלות לארץ ישראל בסוף מאה הי"ז, להערכתי, והגיע עם בני משפחתו לעדן. היא נפטרה מתשישות ומזקנה. היא נקברה במועלא, ובמותה עשו לה בני העיר כבוד גדול ומצבה מאבן שיש איטלקי, ככל בני העיר המכובדים. לא ידוע המיקום המדויק של המקום.

על מצבתה היה כתוב: "חנה אלמשתאיה ז"ל אשת הרב שלום שבזי זיע"א".