All

הכפר נודע גם בשמו "חותרה".

סמוך לעלייה הגדולה מנתה הקהילה היהודית בכפר שבע עשרה עד עשרים משפחות בערך.

ברשימות משלמי מס החסות של מחוז רדאע כפי שכתב מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי האחרון למחוז רדאע והאחראי על גביית המס, רשומים עשרים משלמי מס. ואלו השמות: יוסף סאלם, אחיו צאלח, צאלח יוסף, בנו סאלם, סעיד שאער, יחיא שאער, סאלם בן סאלם מת'נא, אברהם סעיד, אחיו יחיא, סאלם מוסא נגאר, עואץ' סאלם נגאר, יחיא בנו, מנצור עודי, אחיו ישראל, יוסף סאלם יחיא, דאוד ירימי, בנו סאלם, אחיו יחיא, סאלם יחיא אברהם וסעיד אחיו.

כידוע, נשים ילדים זקנים וחולים לא שילמו מס.

לא ידוע אם היה במקום ישוב קבע של יהודים. שם הישוב מוזכר בהקשר לפעילות של שליח העלייה יוסף צדוק, ויהודים רבים עברו דרך אזור מאויה בדרכם מצפון תימן או מרכז תימן לכוון עדן. בציר הנסיעה צנעא-תעיז, המכונה "דרך אלימן" נסעו רוב יהודי תימן.

השכונה נמצאת ממערב לנהר השחור-אלג'יל אלאסוד. לידה השכונות ביר אלעזב, כ'זימה, וקאע אליהוד. שכונות אלו נבנו לאחר גלות מוזע, בשנת תל"ט-ת"מ (1679).

הכפר במרחק של ארבע ק"מ מצפון לצנעא. מושב היהודים ברוצ'א מכונה מזאעקה.

שם המקום מזאעקה ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח. במסוודה-פנקס בית דין צנעא נכתב ביום חמישי י"א בשבט ב"פ-תקכ"ט-1769, כי יחיא עזירי ממזאעקה, צריך לשלם קרוש פחות רבע בתשלומים עבור תכשיטי כסף לשלמה תאם, באמצעות מרי סאלם צברי.

כל תושבי הכפר היו קדרים. רוב יהודי המקום היו יהודים אשר ברחו מצנעא.

עיין עוד ערך רוצ'א.