All

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך, רובן ממשפחת נגאר.

הכפר נחשב לריש גלותא, דהיינו, ישוב אליו הגיעו הגולים לראשונה לתימן, ויש אומרים הישוב הראשון לאחר גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679).

הידיעות הקדומות שיש בידי על הכפר הן מסוף המאה הט"ו. בשנת רנ"ז-1497 העתיק הסופר ר' חלפון בן דוד ענסי הקנזי את פירוש המשניות לרמב"ם ספר טהרות. נכתב במימון ר' זכריה בן חנוך הכהן. בכתב היד תשעים דפים.

בקולופון כתוב:

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר משפחת אחת בלבד של יהודים אושתי משפחות.

לא ידוע שם המשפחות.

ביום שני י"ד בתשרי בקי"ז-תקס"ה-1806 נכתבה כתובה בנשואי יחיא בן יעקוב עוזירי וזהרה בת יוסף בן סעיד אלגהראני, "במאתא אלצ'בר דעל עינא דמיא אלנוקאעה מותבה". חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' יצחק בן אהרון ור' יחיא בן סלימאן.

ביום שני ח' בשבט תרי"ג-1853 נכתבה כתובה בנשואי דוד בן סעיד קרואני, אשר החזיר את גרושתו, תורכייה בת יוסף שהדחי (?). חתום ר' סאלם בן סלימאן.