All

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צ'הראת שלוש או ארבע משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) מפורטים שמות התורמים: מחבוב חבישי ריאל, בנו שלום חבישי ארבע ריאל, הגב' סלוה בת יוסף עזירי שלוש ריאל וכ'אדיה בת הארון שתי ריאל.

הכפר נחשב לריש גלותא, דהיינו, ישוב אליו הגיעו הגולים לראשונה לתימן, ויש אומרים הישוב הראשון לאחר גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679).

הידיעות הקדומות שיש בידי על הכפר הן מסוף המאה הט"ו. בשנת רנ"ז-1497 העתיק הסופר ר' חלפון בן דוד ענסי הקנזי את פירוש המשניות לרמב"ם ספר טהרות. נכתב במימון ר' זכריה בן חנוך הכהן. בכתב היד תשעים דפים.

בקולופון כתוב:

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שלושים משפחות בערך: סודמי, ושד'י, חדאי, הברי, מטרי, מתנה, דקו, קרוה הלוי, סעיד, ועוד.

בקהילה היה בית כנסת אחד גדול. חלק מהיהודים התפרנסו מחקלאות.

ביום שישי י' באייר תש"ח-1948 כתב מרי משה בן יוסף יתים, אב"ד של כ'ובאן, אשר שכן בכפר אג'וראן, כי. קיבל את סכום הסיוע, בסך ל"ב ריאל, לעניי נפת כ'ובאן, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. הסיוע הגיע באמצעות חכמי צנעא. הכפרים המוזכרים בנפת כ'ובאן: אג'וראן, אצרם, צ'ובאר, מוראח ורצ'מה.

באזור שבין צעדה לחידאן היו שבעה ישובים בהם חיו יהודים: אמלח, מגז, פלה, ערו, סאקין, ואדי אכואלד וסוק את'נין. בכל האזור חיו שלושים ושש משפחות, 69 נפש.

בכפר פלה חיו ארבע משפחות יהודיות: 7 גברים, 8 נשים, 4 בנות, 4 בנים. סה"כ 23 נפש.