רבי שלום שבזי

פרופ' יוסף יובל טובי

רבי שלום שבזי נחשב לגדול משורריה של יהדות תימן והדמות המזוהה אתה ביותר. פרופ' יוסף טובי מאיר את דמותו ואת עולמו של המשורר הגדול בן המאה ה-17.

שירתו של שבזי נעשתה חלק בלתי נפרד מעולמו הרוחני של היהודי בתימן. בתמיכתה עלה בידו לשאת את סבל הגלות ומצוקותיה, והיא שסייעתו לשמור על חוט תקוות הגאולה. אף היא שנתמללה על שפתיו עת עלה "על כנפי נשרים" בצאתו מן הגלות החשוכה וברדתו מהן על אדמת הקודש.
רבי שלום שבזי, גדול משוררי תימן ומן המשוררים הבולטים בשירה העברית לדורותיה, היה מעצבה העיקרי של שירת תימן, ודמותו מסמלת את יהדות תימן יותר מכל דמות אחרת.

ילדות בצל השלטון התורכי

ר"ש שבזי נולד בשנת שע"ט (1619) בכפר נג'ד אלוליד הסמוך לתעז, בירת תימן הדרומית, לאביו ר' יוסף בן אביגד בן חלפון, תלמיד חכם ומשורר, בן למשפחת משתא שנודעה באותם ימים בשל תלמידי חכמים ומשוררים שהעמידה. הידועים שבהם היו המשורר בן הדור הקודם לשבזי, ר' יוסף בן ישראל ובנו ישראל ספרא. שנת לידתו של שבזי היתה בשלהי שלטונם של התורכים בתימן. המושל התורכי בדרום תימן, שביקש לרכוש את אהדתם של התימנים המוסלמים המורדים, רדף קשות את היהודים שבמקומו והציק להם ובכללם בני משפחת משתא.

גם לאחר שגורשו התורכים מתימן לא שפר חלקו של הנער שלום, שלימים נודע בשם אלשבזי על שם העיירה שבז שנתיישב בה. קשיי פרנסה – אורג היה במקצועו – הבריחוהו לנדוד ממקום למקום ולהיות תלוי במתנות ידידים ורעים. ויש שהיה פורש לעת ערב למיטתו כשבטנו ריקה. כלשון הכתובת באחד משיריו באותם ימים: "ישנתי רעב ננערתי בשיר זה".

חשק התורה

עוד מימי בחרותו פקדה אותו בת השיר והיא היתה לו לפה לרגשי לבו והגיגי מחשבתו. בצד לימוד התורה על כל ענפיה – מקרא והלכה, מדרש ומוסר, מחשבה וקבלה, לא נח קולמוסו מלהעלות על הכתב את שירתו. וכן הוא אומר באחד משיריו: "מרובין שאלות שלום ידידך ושיריו לא יכילון הניירות". חשקו הגדול בלימוד התורה עולה מתוך רבים משיריו, ובייחוד מאותם שירים שבהם הוא מביע געגועיו אל ידידיו תלמידי החכמים שאל תורתם הוא שואף ומעל כולם געגועיו אל ישיבת צנעא וחכמיה. ואכן נטייתו אחר החכמה הצמיחה כמה וכמה חיבורים: חמדת ימים – פירוש על התורה; כתאב אלרמל (ומהדורתו העברית – ספר החול)  - ספר גורלות בשיטת זריקת גרגרי חול; כתאב אלזיג – תכונה וחכמת הגלגלים; בית תפלה – פירוש על התפילה.

מנהיג ומשורר

ר"ש שבזי נעשה לאחד ממנהיגיה של יהדות תימן בימים הקשים שבאו עליה לאחר גירוש התורכים ועלית השושלת הקאסמית לשלטון (1629). כמליצם של יהודי תימן בא בקשר עם שליטי הארץ ואף כתב לכבודם שירים. דמותו כשתדלן וכמי שנאבק בהשפעתם הרעה של קנאי הדת על השליטים נשתמרה בייחוד באגדה העממית – וודאי יש בה גרעין של אמת – כי הצליח בכוח שמות הקודש לבטל כישופיו של אבן עלואן המוסלמי. שבזי עמד בקשרים עם חכמי ישראל שברחבי תימן, ואפילו עם אחד מחכמי חבאן הרחוקה, ר' מוסא אבן שמאך (משה בן רם). השמועות על שבתי צבי כגואלן של ישראל נתקבלו על ליבו של שבזי ובשירו "בחלום לילה חלצתי" האיץ בידידיו ובבני קהילתו להכין עצמם לגאולה. וכשנכזבה תקוותו ותקוות המאמינים האחרים תלה את הדבר בעוון הדור. יחד עם חכמים אחרים הילך גם בראש שיירת הגולים למוזע כשעינו בוכיה ועטו מצייר את תלאות הדרך ופגעיה. אף על פי כן מעולם לא זנח את האמונה בבוא הגולה: "תמיד אני צופה יום הגאולה".

גדול משוררי תימן

שירתו נפוצה עוד בימיו בשל היותה ביטוי עז לרגשותיהם של היהודים בתימן ובשל המשען הרוחני היצוק שיכלו למצוא בה. לא בכדי הועתקו מאות שיריו – המסורת מייחסת לו חמישה עשר אלף שירים, כמניין הו"ד – במאות ואלפי דיואנים, ואף תפשו מקום בראש במבחר השירים המושרים בשבתות, במועדים ובמסיבות שונות. סמוך לאחר מותו הפך שמו לאגדה, מסורות מופלאות רבות נרקמו סביבו וקברו נעשה מוקד לעליה לרגל לבקשת מרפא ולמתן הודיה לאל, של יהודים כשל מוסלמים. וזאת בארץ שעליה לקברי קדושים נחשבת כדבר אסור מעיקרו – הן על פי הדת הזיידית השלטת והן באמונת המיעוט היהודי. שבזי נודע בפשטות כ"אבא שלם" בפי יהודי דרום תימן וכ"מרי סאלם" בפי יהודי מרכז תימן וצפונה. מקובל היה על הכל ואף על הנמנים על בית מדרשו של הרב יחיא קאפח זצ"ל שלא נטה לקבל את חכמת המקובלים.

שירתו של שבזי נעשתה חלק בלתי נפרד מעולמו הרוחני של היהודי בתימן, בתמיכתה עלה בידו לשאת את סבל הגלות ומצוקותיה ולאורה הילך באפילת קנאי הכת הזיידית שביקשו להחשיך את עולמו. היא שסייעתו לשמור על חוט תקוות הגאולה, על האמונה בגאולה העתידה לבוא במהרה. אף היא שנתמללה על שפתיו עת עלה "על כנפי נשרים" בצאתו מן הגלות החשוכה וברדתו מהן על אדמת הקודש.