רַוְצַ'א (רוצ'אה)
עיר גנים ומושב הקיץ של האימאם ואישים נכבדים. בסביבות הכפר היו מטעי ענבים, מהמשובחים ביותר בתימן. ארבעה זנים גידלו באזור.
שכונת היהודים בכפר כונתה: מזאעקה.
ספיר כתב בספרו, כי בשנת תרי"ט-1859 מנתה הקהילה היהודית שבעים משפחות, רובם מנפלטי צנעא, אשר התפללו בבית כנסת גדול, בנפרד מהקהילה המקומית. ספיר התארח אצל מרי שלום קאפח, אך עקב סכסוך בין קאפח לראש הקהילה, ספיר נאלץ לברוח.*
ר' חיים חבשוש כתב בספרו, כי בשנת תר"ל-1870 יהודי המקום התפרנסו שלא בכבוד, מקצתם היו סיידים, קדרים, עובדי עור, היו עניים ולא נמצא בהם עשיר. לא היו בהם ת"ח.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשר משפחות בערך.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סעיד בן סעיד זביב ריאל, בניו סעיד וחיים זביב שתי ריאל, יוסף בן סעיד זביב ובנו סעיד ריאל, יצחק בן יהודה ריאל, יהודה כ'באני שלוש ריאל, ישראל סרי שלוש ריאל, והנשים: חמאמה בת זביב ריאל, רומיה בת עייניה ריאל וסעדה בת דאוד ריאל.
סמוך לעלייה נותרו בשכונת היהודים כשלושים בתים, משמע, שהקהילה היהודית במאה הי"ט מנתה כשלושים משפחות לפחות.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ יהודי אחד, ילדה ממשפחת עדוי. שם משפחת אמה: זביב.