גֻרְבַאן

שם הכפר ג'רבאן ידוע לי לראשונה מאמצע המאה הי"ז. בשנת ת"ט-1649 העתיק הסופר ר' זכריה בן דוד פהים את פירוש רש"י לתורה. בכתב היד נ"ד דפים, ולידינו הגיע הפירוש מבראשית א', י"ד. לאחר הקולופון כתוב: מסמ"ת ילוד קפ"ק. בא"ת ב"ש: יחיא בן דוד, כנראה, הסופר, שכן השם זכריה מתחלף עם השם יחיא. בסופו תפילה שחיבר "אני אקרא לאל נורא ואיום".

בקולופון כתוב:

והכותב... זכריה בן דוד בן זכריא אלפהים... נשלמה המלאכה... בחמשא בשבא דהוא ת(רין) יומין בירח סיון אתתק"ס לשטרי (ת"ט-1649)... דממקום ג'רבאן.

אין בידי נתונים על הקהילה היהודית במקום עד תחילת המאה העשרים.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ג'רבאן עשרים ושתיים משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף בן סעיד שלוש ריאל, מרי סלימאן בן סעיד, חיים בן סעיד, יחיא בן יחיא, אברהם בן אהרון, יחיא בן סעיד, גמיל בן אברהם, סלימאן סעיד ריאל ורבע, יוסף בן יחיא, יעיש בן יוסף, סלימאן בן אברהם בן יחיא ריאל, סאלם באשה שלוש ריאל, מרי הארון באשה ריאל ורבע, סעיד בן יחיא, חיים בן יחיא מוסא ריאל ורבע, יחיא הארון, אחיהם סלימאן, מוסא מטרקה, יחיא מטרקה, יחיא סוכיתאל ובנו, יחיא בן חיים, חיים בן יחיא סעיד וסעיד ימני ריאל ורבע.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי סלימאן-שלמה בן סעיד ומרי אהרון באשה.