שבזי, שלום בן יוסף

מרי שלום בן מרי יוסף שבזי - אבא שלם שבזי - נולד בשנת שע"ט (1619) בכפר נגד אלוליד בשרעב.

התייתם מאביו בגיל ט"ו שנים, ונאלץ לצאת לעבוד לפרנס את משפחתו. בנדודיו הגיע גם לצנעא ולמד תורה עם חכמי העיר. באחד משיריו הוא מהלל את ישיבת חכמי צנעא. לפי מסורת אחרת, הכיר את חכמי צנעא בזמן גלות מוזע בשנת תל"ט (1679).

הוא עזב את הישוב נגד אלוליד, והתגורר בשבז כפי שכותב בספר חמדת ימים:

"אני צעיר המחברים שלם בירב יוסף בירב ישראל המכונה ע"ש משפחתי מבני משתא ועל שם עירי אלשבזי".

בהמשך עבר לגור בתעיז הסמוכה, שם בנה לו בית כנסת ומקוה, ולא הרחק משם נמצאת המערה ובה מעיין קטן, מקום מפורסם לעלייה לרגל, לסגולה ולרפואה.

התפרנס מאריגת טליתות, ותוך כדי עבודה עסק בלימוד תורה: ש"ס, מדרשים, פוסקים, קבלה והשכלה כללית. שלט היטב בשלוש השפות השמיות: עברית, ערבית וארמית.

בעיני רבים מחכמי תימן הוא נחשב גדול חכמי תימן, וכפי שכתב מרי יחיא קורח בסוף ספרו משכיל דורש. הוא הדמות הנערצת ביותר בקרב יהודי תימן בכל התקופות. הוא נהג לפסוק הלכה עפ"י הרמב"ם, כמקובל אז בתימן.

הוא התפרסם בעיקר בזכות מאות שיריו, אך הוא כתב גם חיבורים בנושאים שונים:

א) @44מדרש חמדת הימים@55 -מדרש לחמשה חומשי תורה בשיטת הפרד"ס, חובר בישוב נגד אלוליד, ונכתב במהדורות שונות.

בקולופון של כת"י י"ל נחום (צוהר קצ"ט- 16) כתוב, כי הסתיימה הכתיבה בשנת ת"ו (1646). בכת"י נוסף (בהמ"ל L934) כתוב, כי סיים את הפירוש לחומש שמות בשנת תי"ח (1658). בכה"י קע"ז דפים.

בקולופון כתוב:

"תם ותמו יסורי וכל המכאובות בזכות תורה תמימה.. נכתב... ביום ראשון י' אני לדודי ודודי לי (י' באלול) שנת אתתקס"ט (תי"ח - 1658)... אני צעיר הסופרים שלם בא"מ יוסף משתא אלשבזי".

רוב מקורות הספר מספרי ראשוני המקובלים. ממדרשי תימן הוא מזכיר את: מדרש הגדול, נור אלט'לאם, מדרש החפץ, חפצי האלהות וצידה לדרך. הוא מביא שמועות מחכמי תימן בני דורו וחבריו: מרי דוד בן משה הכהן, "חברא טבא יוסף בן סעדיא אפרים", "כך שמעתי מפי חברא טבא סעדיה בר' יעקב משתאי ז"ל", מרי ישראל הכהן, מרי שמואל הכהן, מרי משולם, ואביו מרי יוסף בן אביגד - שבע פעמים.

בשולי החיבור תוספות רבות עם הסימן: ת"ט - תוספת טעם, תוספות אשר נתחדשו לאחר הכתיבה. המדרש יצא לאור בשתי מהדורות, ירושלים תרמ"ד - תרמ"ה בהשגחתו של ר' יעקב ספיר, ובירושלים תשל"ז. יש מקום לההדיר מחדש את המדרש, שכן תוספות רבות שולבו במהדורת הדפוס שלא במקום. ציון בר מעוז ידידי שוקד שנים על התקנתו לדפוס. הספר נפוץ ביותר.

ב) @44ספר החול או גורל החול@55 - מטרת הספר להתמודד עם גוי בשם "אבן אלואן" שהסית את העם בנפלאות מדומות, בהגדת עתידות ובריפוי חולים, ואף יהודים כמעט והתפתו ללכת אחריו. מרי שלם עצר את הסחף והחזיר יהודים ליהדות לאחר שהתפתו אחריו. הספר ידוע בשתי מהדורות בעברית ובערבית. המקור, כנראה, בערבית. יתכן ולא הוא מחבר הספר אלא העתיקו, ובהמשך יוחס אליו הספר. הספר יצא לאור במונקאטש תרל"ד בילקוט משה לר' משה בן ישראל בנימין, ובספר של מרי סעדיה חוזה על יהדות שרעב ע' מ"ו-ס"ו.

ג) @44כתאב אלזיג@55 - עוסק במערכות הכוכבים, מזלות והטבע.

בהקדמה כתוב (מתורגם לעברית):

"אתחיל לכתוב שערי חשבון המעלות פירושן והשפעתן שחבר החכם הגדול איש האלהים קדוש הוא, בנן של קדושים שבעת הימים רבן של כל בני הגולה כמהר"ר שלם בן יוסף משתאי זצוק"ל מן הגולה אשר בארץ התימן זיע"א.. "

ד) @44ספר המרגלית@55 - תפלות על הפרנסה, הצלת נפשות, סוד היחוד, שבחים, קמיעות וסגולות עפ"י הקבלה. חלק אחר פרוט אברי הגוף ותפקידם, תרופות ועוד.

בראש הספר: "ספר המרגלית להרב ר' סאלם בן כמהר"ר יוסף שבזי". לחיבור נוספו תפלות שחבר בנו מרי שמעון, שלדעתי, היה ראב"ד (ע"ע).

בסוף כתוב:

"עד כאן מספר המרגלית שחבר כבוד מהר"ר סאלם בן יוסף שבזי הוא וכבוד בנו שמעון נע"ג".

ה) @44שמוש תהילים@55 - קונטרס בן מספר דפים המיוחס אליו ובהם הנחיות לומר מזמורי תהילים עפ"י הצרכים.

ו) @44הלכות שחיטה עם פירוש@55 - העתיק וחבר פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, הפירוש בנוי בצורת שו"ת וכתוב בערבית שרח. הספר חובר בשנת אתתקע"ו (לשטרות, תכ"ה - 1665) בישוב נגד אבו עמר. החיבור ידוע ממספר כתבי יד (ירושלים 6570°8, כת"י סעיד אכוע ראש העין, ולאחרונה מצאתי כת"י משפחת יעקובי ראש העין). בכה"י שישים דפים.

בקולופון כתוב:

"נשלמה הלכות שחיטה ופירושה ביום חמישי שני לחדש אייר בשנת אתתקע"ו (תכ"ה - 1665) בנגד אבו עמר יסגון וחדון ישראל בגווה אמן. ונאסכה"א שלם בא"מ יוסף ב"א אביגד ב"א חלפון זצ"ל, ונסכת (מעתיקה) לאלתלמיד אלעזיז אחיא אבן הבא ש"ט ברוך רחמנא דסייען מריש ועד כען...".

ז) @44שו"ת שהוא מעין פירוש לספרי הרמב"ם כולל הלכות אבילות@55 - הפירוש מכיל יותר ממאה עמודים בכתב היד. פירוש זה נודע רק בשנים האחרונות ועדיין לא פורסם (ציון בר מעוז).

ח) תכלאל עם פירוש והלכות.

הוא העתיק גם חיבורים שונים: ספר ההפטריות עם הגהות בישוב אלאעדאן בשנת תל"א (1671) (כת"י קוק 130). בכה"י קכ"ט דפים, כולל ניקוד, טעמים ופירושים.

בקולופון כתוב:

"שמש הסופרים הצעיר שלם בא"מ יוסף בא"מ אביגד ב"א חלפון מכונה... אלשבזי, ועל שם משפחתי מן בני משתא, ותשלם המלאכה יום רביעי... אתתתקפ"ב לשטרות (תל"א - 1671), ונשלמה במעלא מתא אלאעדאן סוף אדר".

העתיק גם את התורה בישוב מודע בשנת תל"ח (1678) (כת"י בהמ"ל L104). בכה"י שמ"ב דפים, ניקוד וטעמים ומסורה גדולה וקטנה. בשולי הדפים פירוש ותוספות ממפרשים שונים כמו: בעל הטורים, ראב"ע, אר"י שפתי כהן, ר' יעקב למברוזו ועוד. בדף י"ב פרקים מתהילים בצורת עטורים.

בקולופון כתוב:

"נשלם... התאג' ביום חמישי חודש מנחם שנת ו@44א@55ני @44כ@55ז@44י@55ת @44רע@55נ@44ן@55 הכותב... סאלם בן יוסף משתא תנצב"ה בעיר מודע".

יש להעריך, כי ספרים נוספים שחיבה יוודעו במשך הזמן.

פרסומו העיקרי בא בזכות שיריו ופיוטיו. שירתו מושפעת מהרקע ההסטורי של זמנו, תקופה של גזירות קשות ואכזריות כולל הגזירה על אביו, שמועות על שבתי צבי בשנת תכ"ו (1667), גזירת העטרות בשנת תכ"ז (1667), וסופה בגלות מוז"ע בשנת תל"ט (1679), גלות בה הוכחדו כשני שליש מיהודי תימן עפ"י הערכה. שירתו היא ביטוי נאמן להלכי הרוח של בני דורו, לסבלותיהם ולציפייתם לישועה. שירתו שירת קודש, העוסקת במוטיבים הבאים: כנסת ישראל, הקב"ה, תורה, גאולה, משיח ועולם הבא. אין בשירתו זכר לנושאים כלליים כמו: יין, טבע אהבה, פרחים וכדומה. שירי הגלות טבועים בחותם של גאווה לאומית, כאשר גם בגלותם ישראל הם הנבחרים שבאומות. שירי הגאולה הם לבה ונשמתה של שירתו, אהבת ציון, הכמיהה לגאולה ולמשיח, לבנין העם והארץ. שירים רבים מוקדשים למאורעות לאומיים והסטוריים של עם ישראל בעבר כמו תולדות האבות, יציאת מצרים, מתן תורה ועוד. חלק משיריו עוסקים במוסר ותוכחה, וניכרים בשיריו דמותו המחנכת והמוסרית. שיריו משולבים ביסודות הקבלה, השפעה מאוחרת יותר, אך גם נושאים עיוניים ופלוסופיים המבוססים על מדעי ימי הביניים. לשונו לשון חכמים פשוטה ופרוזאית, תכונה שקרבה את שיריו להמון העם.

מספר השירים שהגיעו אלינו עד היום מוערכים בכ-800, כרבע מכלל שירת יהודי תימן. שיריו ממשיכים להתפרסם. הוא הפך להיות המשורר העיקרי של יהודי תימן עוד בחייו. למרות זאת, שיריו ופיוטיו לא חדרו לתוך תפילותיהם של יהודי תימן, ובסידורי תימן נותרו שירי גדולי משוררי ספרד בימי הביניים.

מבניו ידועים לנו ארבעה: בנו מרי שמעון ששימש ראב"ד (ע"ע), יהודה, שמעה ומרים. על מרים ידוע רק משיריו, וכנראה, שנפטרה בנערותה. על בתו שמעה נרקמו אגדות רבות הקשורות ביופיה הנדיר. נתפרסמה כאשת מופת, ואפילו מוסלמים נהגו לעלות לקברה לזכות בנסים. על בנו ר' יהודה שהיה ת"ח, ישנה מסורת, כי נפטר בגיל צעיר.

עפ"י דברי מרי סעדיה חוזה נפטר ביום שישי, ט' בשבט ת"ע (1710).