עמר, שלמה בן שלמה

מרי שלמה בן שלמה עמר נולד בצנעא בשנת תקכ"ז (1827). אביו ר' שלמה עמר עלה בשנת תרמ"ב (1882) לארץ ישראל התיישב בירושלים, נפטר בער"ח ניסן תרמ"ב בשערי העיר ירושלים מרוב התרגשות ונקבר בהר הזיתים.

התפרנס ממלאכתו צורף כסף. כל צורפי הכסף בצנעא שמכרו את תוצרתם בשוק של הצורפים הנקרא סוק עקיל, בקשו ממנו להיות נגיד-שיך, בדומה ליו"ר הועד בלשוננו, כדי לייצג את הצורפים בפני השלטון ולהגן עליהם מפני הלוחצים והמאיימים.

הוא קיבל את הצעתם, והפך להיות המטרה המרכזית של כל אותם שליטים ולוחצים. החריבו את ביתו, שדדו את האבנים והעצים של ביתו ומכרו את אדמתו. משיח השקר שוכר כוחיל הצטרף למאיימים עליו, וכשראה שהוא בסכנה גדולה הותיר את משפחתו וברח בשנת תרכ"ט (1869) למצרים, ומשם לארץ ישראל. כעבור שלוש שנים, כנראה, לאחר שהוסרה הסכנה, חזר לביתו בצנעא בשנת תרל"א (1871).

הוא התפרסם בזכות חיבורו שתילי זיתים לשו"ע טור אבן העזר. מטרתו היתה להשלים את פעלו של מרי דוד משרקי, אשר כתב פירוש לשו"ע טור או"ח וטור יו"ד עד סימן ק"י. מרי שלמה עמר הספיק לכתוב פירוש לטור אה"ע, אך לא זכה לכתוב את הפירוש לטור חושן משפט. הפירוש לטור אה"ע עדיין בכתובים, ומבדיקת כה"י ראיתי, כי הוא דומה במבנהו ובתוכנו לפירושו של ר"ד משרקי בטור או"ח ויו"ד.

מצאתי כתב יד, בו העתיק תלמידו של מרי שלמה עמר את שת"ז לטור או"ח, עפ"י מהדורה השלישית, כאשר ההגהות של הרמ"א אשר הושמטו במהדורה ב', מופיעות בכתב מוקטן יותר בתוך השורות. בכה"י אין קולופון, אך בתוך ההקדמה לשת"ז ישנה הערה חשובה, הקשורה בבקשתו של ר"ד משרקי להעתיק את ההקדמה ולשלבה באמצע הפירוש, ולא בתחילה כמקובל. סופר זה שינה, ושילב את ההקדמה בתחילת הספר, וכדי להסביר את פעלו הוא כותב:

"ואני אומר כי לפי טעמו ז"ל שהוא כדי להשקיט רתיחת הבא ללמוד, אדרבה דרך מי שבא ללמוד בספר פותח בתחילתו כדי לראות מה הוא, ואם ימצא אותו בלא הקדמה בתחילתו לא תנוח דעתו. כי מי שקורא הספר בלא הקדמה כחלום שאין לו פותרים... וזה התנצלות לי שהנחתיה בתחילת הספר, וגם הכותבים אשר לפני לא הניחוה כי אם בתחילתו. וכתבתי זה כדי שלא לעבור דבריו ח"ו, וה' יצילנו משגיאות ומתורתו יראינו נפלאות אכי"ר. כה דברי מ"ו (מורי ורבי) סלימאן בן סלימאן עמר יש"ל".

מקטע זה ניתן להסיק, כי הסופר שינה עפ"י הוראת רבו מרי שלמה עמר.

יתכן, כי הוא העתיק את שני כרכי התורה בשנת תרכ"ו (1866). ע"ע עמירי, שלמה בן שלמה.

נפטר בצנעא בצעירותו, בן מ"ה שנים, בל"ג בעומר תרל"ב (1872).